חזרת מעוד יום מתיש.
משילה מעצמך את קליפות העולם שבחוץ.
את רק רוצה להתנתק ממנו, הולכת לסלון ורואה אותי שם.
את מופתעת אך לא נבהלת, מתקדמת אליי במהרה, מתיישבת על הרצפה בין רגליי מחבקת את הימנית.
כמו ילדה קטנה שאת, מחבקת חזק מצמידה את הראש, רוצה להתנתק מהכל , להכנס לכלוב היפה שלך בין רגליי.
אני משתופף אלייך, מוריד את הקליפות שנשארות. את כמו בובה לא מגיבה, נותנת לי להוריד הכל לבד.
ערומה בין רגליי, מחבקת חזק לא מוכנה לעזוב.
שולח את כף ידי הגדולה אל הראש היפה.
את מרגישה את כובד משקל כף ידי, עוצמת עיניים ומתענגת מהמגע המחוספס שלי.
מזיזה את הראש כאילו מתקלחת והמים זה כף ידי. לא לפספס אף פינה ולא מילימטר. שכף ידי תעטוף את כל ראשך היפה.
אני מתחיל ללטף ואת נמסה, נמרחת לך ממגע היד הגדולה שמגנה עלייך, היד שלא תיתן לשום רע לבוא אלייך, היד שלא תיתן לסטות מהדרך ותמיד תכוון אותך.
מפליגה לך בספייס המטורף בין רגליי. לא רוצה לעזוב, לא רוצה לשמוע או לראות את העולם שבחוץ. רק את הרגלים שלי והיד שמראה לך שאני מרוצה.
עופי קטנה, עופי ,את יודעת שעכשיו את הכי קלה בעולם, הכי ערומה, הכי נשלטת, הכי חסרת אונים
הכי
אישה
