אז עוד מעט אשלח את הבן שלי ליומו האחרון בבית הספר הזה, הבית ספר המעפן המעוטר בעצלנות בירוקרטית בקישוט פרוגרסיבי, בית ספר שאין בו צילצול, אלא ילד שיוצא החוצה ונותן מכה בגונג, אני לא צוחק, זה אמיתי.
בית ספר שלא מאמין בשום ענישה אפילו במקרה של אלימות.
הבן שלי ממש סובל שם, והיום זה נגמר.
התעוררתי יקיצה טיבעית בחמש וחצי,
מחר אולי אצליח לישון עד 7.
אתמול הייתה אווירת בדידות קשה, לא רק אני, גם ידידיי, וגם כל הכלוב היה מלא פוסטים כאלה. כן אני עם הילדים אבל זה בדידות אחרת, החוסר באישה אוהבת מתחתיי, תחת הגנתי ואהבתי.
אישה יפה שתמזוג לי קפה במרפסת ותודה לי על הזכות. וזה כאשר היא מלאה בזרע שלי שבלעה על הבוקר.
זה לא רק הרעב לשליטה.
זה הרצון והטבע לאהוב, להיות סלע חזק בזמן סערה. ואפילו לשבת, אחד מול השניה, במרפסת על כוס קפה, ולדבר על הא ועל דא.
ויש חדשות טובות
אם תסתכלו טוב טוב בתמונה
תראו שעגבניות השרי שלי התחילו להבשיל.
בוקר טוב ביצ'ס
סופש נפלא לכולם.
