אני ואתם

אז לכל אדם נורמטיבי במצב כמו שלי יש את הזמנים האלה של הרגשת הלבד. גם אם יש חברים יקרים, וילדים אהובים, הלבד הוא בגלל העדר האחת או האחד, אלה שאתה חלק בלתי נפרד מחייהם, אלה שידאגו לך אם לא שלחת הודעה בזמן של "הגעתי הביתה". אלה שאתה רוצה לעטוף בידייך ולא לעזוב.

אז יש את הימים האלה, שאתה מרגיש את זה במיוחד.

מצד שני אני שונא בכי, בכי שלי, אפילו הבת שלי יותר קשוחה מקלינט איסטווד. 

אז מרגיש מה שמרגיש, אבל לא אעצור את חיי והמחויבויות שלי לחיים בגלל הרגשה.

וגם, אני מאמין, שרגעים כאלה צריך לחבק, כדי שנעריך באמת את מה שיתנו לנו החד והאחת.

סופש בפתח הבטחתי לילדים ים ואני אקיים.

 אז סופש נפלא לכולם

חג חמישי שמח ביצ'ס

וליקרים לי תהיו בריאים וטובים.

ואסיים בדבריו של השתיין

זה כל מה שיש לי לומר

לכו מכאן עכשיו.