ושכל העולם ילך לעזאזל
זה לרוב משפט שאני אומר לעצמי לפני שאני עומד להכנע.
כלומר
כשאני מחליט לאבד שליטה
לאכול משהו שהחלטתי לא לאכול יותר מטעמי דיאטה ובריאות.
לא לעשות משהו שלא בא אבל צריך.
לא לקום לעבודה.
כאלה, רגעים של חולשה שאדם כמוני לא אמור ליפול אליהם.
רגעים שהיקום הציב בפניי כדי שאוכל להתחזק ולהתעצם.
ויש נפילות ואז אני אומר
שכל העולם ילך לעזאזל.
אבל אני מסתכל מסביב ורואה שהעולם יפה, יש בו רוע וכיעןר אבל עדיין מצבי הוא טוב. ויש לי ילדים תמימים שצריכים אותי שאשמור על העולם יפה.
וכל האנשים שמסביבי
למה שילכו לעזאזל בגלל חולשה שלי?
מה הם קשורים?
לכל אחד יש את הזכות להחלטות שלו בין אם אוהב אותם או לא.
ואני אמור להיות בשלי.
יש סבל גדול יותר בעולם, שלי הוא זניח ואדם כמוני צריך לומר תודה על מזלו ולתת מהחוזק שלי לאלה שקשה להם יותר.
ואין לי שום תרוץ להכנע.
יש רגעים מדכאים בחיים. אבל הם נועדו כדי שאראה את היופי של העולם.
לחיי חברים טובים ומשפחה.
תפילות לחיילים, לחטופים ולפצועים.
מעבר לזה
ממש בא לי להעביר סשן
הזמנה פתוחה
ומי שבתל אביב
מוזמן לבוא לסיבוב על המקינטה.
בעלות שיחה טובה.
יום נפלא לכולם
