אתמול היה יום לא פשוט.
כמה דברים נחתו עליי במכה. דברים לא פשוטים.
קשים מאוד לפיתרון.
חלק מיזה היה הברך שלי, לא רוצה ללכת. באמת קשה לי לדרוך, כרגע בחופש מחלה קצר. לשם בדיקות.
הולך עם קב ואחרי חמש דק הליכה ממש כואב לי.
ואתמול שכל הדברים נחתו עליי זה לא היה קל.
כבר הייתי מוכן להשבר ולהכנע. אבל אז, בכל הקושי הנפשי החלו לעלות פיתרונות, לאט לאט, אשר נרקמו במוח והפכו לשבילים מסתעפים כדי לנסות לפתור לפחות חלק, לפחות מה שאפשר עכשיו. היה נראה שממש התעקשתי ליפול, אבל זה כבר לא בטבע שלי.
הילדים באו והם תמיד עושים טוב, הם צריכים אותי.
הילדה רוצה למצוא עבודה, הילד רק רוצה לבלות איתי, ואני מצאתי דרך להתמודד עם עבודות הבית שממש קשות לי עכשיו.
יאללה ילדים מתחילים לעבוד.
אז היום בבוקר היה לי אולטרסאונד ואמרתי לעצמי שהבוקר זה זמן לסידורים ופתרונות.
קמתי, מקלחת מטהרת, גילוח , התלבשתי יפה וקדימה, החיים מחכים שאפתור אותם.
לא היה קל בגלל הברך, זה היה הרבה ללכת וכאב מאוד. אבל אין ברירה ,צריך להמשיך.
כי זה התפקיד שלי, זאת העבודה שלי, לדאוג ולעבוד ולהיות יציב לכל מי שסומך עליי.
ותכלס
את מי זה מעניין בכלל שקשה .
לא פתרתי הכל היום אבל זאת התחלה.
ולפחות לא נכנעתי, התמודדתי.
ונסיים במשהו מעולה שקרה לי היום.
אישה צעירה אמרה לי, ואני מצטט:
"אני מעדיפה שתוריד את המכנסיים."
(הטכנאית של האולטרסאונד).
ערב נפלא לכולם
מלך
