נעים היום.
כמובן נדרש מקינטה במרפסת.
וכשאני עם המקינטה לבד, המחשבות מתחילות לרוץ.
החיים ממשיכים בנסיעה ללא מעצורים, אז לפעמים אני עוצר כאן בבלוג כדי לסדר את המחשבות ולחשב כיוון נסיעה.
אתמול בערב עלו כל מיני מחשבות, מחשבות על ירידה. וכשאתה אתה יורד במחשבות כדאי לרגע לעצור ולבחון את המצב, זה המקום הנכון.
למה אני יורד? איך אני עולה בחזרה? מה הלאה?
ככה אדם בגילי ובסטטוס שלי אמור לפעול, אני אדם, לא יותר מיזה ולא תמיד מצליח, כמו כולם.
אבל אתמול עשיתי דבר נכון, שלחתי על דפי האינטרנט את מחשבותיי לחברתי היקרה. וזה עזר, כי ברגע שאתה משתף אתה שם מולך מראה.
בשביל זה יש אנשים יקרים כמוך, וגם בשביל צחוקים שלא נגמרים.
ובכן, עולה ההבנה הזאת:
אני במצב מסויים בחיים, ואני צריך לקבל זאת, זה ישתנה, אולי עכשיו אולי יותר מאוחר, אבל אני צריך לחשוב האם רצונות מסויימים והדרך להגשים אותם בכלל רלוונטים לעכשיו בחיי.
כנראה אני צריך לעשות שיקול קר ללא רגשות (להיות אומגה סופרים) ולהוריד משקל מסויים עכשיו.
להתמקד במה שהכי חשוב ולהיות קצת כמו רובוט. העבודה שלי היא לא מונוטונית או משעממת, הילדים שלי מאתגרים כמו כל ילד, אז אולי זה נכון לעכשיו, להשקיע את עצמי בקיום הזה, בלי דברים אחרים. כמובן אם משהו יקרה בדרך לא אפסול מיד, ותמיד אהיה עם אוזן קשבת למי שיבקש.
אבל כרגע, המלך צריך להשקיע בממלכתו פנימה.
אולי דברים ישתנו מחר, אני לא יודע, אני אדם שמאמין שהקיום, אלוהים, מציבים לנו אפשריות בדרך ואנו בוחרים לאן.
אז זהו
לא כזה ברור אני יודע
אבל אלה החיים, אחרת העולם הזה היה משעמם.
באחת התמונות סלפי שהמקינטה צילמה אותנו, בתמונה השניה רגע קדוש בין המקינטה לאדונה.
