את באפלה, חושך מסביב, הכל ריק.
פוחדת, לא רואה מוצא לשום כיוון, בטוחה שתכשלי.
החושך הוא בעצם חוסר באוזניים ולבבות.
אין מי שיקשיב לך, אין מי שיחוש אותך, רגש חסר בחייך.
את יושבת באמצע, מחבקת רגליים.
דאדי מופיע, שולח את ידיו ומרים אותך.
דאדי גדול ורחב ומרים אותך בקלות (כן גם עם קרע אחורי במיניסקוס).
דאדי תמיד יכול. ואת בידיו תרגישי קטנה כל כך.
לדאדי יש חזה רחב שאפשר לשים עליו ראש, לשמוע את הלב שלו פועם בחוזקה.
העיניים של דאדי חודרות לך לנשמה ומשחררות אותך.
ולדאדי יש שתי אוזניים גדולות מאוד, שמקשיבות להכול.
ואת, הופכת לילדה קטנה, מתחילה לדבר ולדבר בלי סוף, צוחקת, בוכה מקטרת .
ואז
לפתע האפלה מתפזרת, השמש מתחילה לזרוח.
דאדי מושיב , מסרק את שערך, עושה בו סדר.
קולע לך צמה כדי שתהיי מסודרת ושיער לא יפריע לך בעיניים.
ואת ממשיכה להוציא ולהוציא את כל מה שנאגר.
השמש עולה
ולא, היא לא זורחת מהתחת של דאדי.
דאדי רק פתח את החלון.
ואז את רואה למולך דרך נפתחת ומתמשכת הלאה והלאה.
לאן הדרך הזאת לוקחת?
ילדה שואלת את דאדי.
ודאדי עונה
לאן שתרצי, זאת הדרך שלך, רוצי.
