אני ואתם

יושב בשמש עם המקינטה.

בלי הזקט פליז אחרי הרבה זמן.

ימים לא כיפיים עוברים עליי.

לא דברים חד פעמיים.

אלא דברים מהותיים.

לפעמים לא בא לי להיות אופטימי.

אחרי שחברתי היקרה צעקה לי הבוקר

לאאאאא אתה אופטימי בשביל שנינו.

אבל לפעמים נמאס

חלש אני לא אהיה.

תמיד חזק

אולי פשוט פחות נחמד, פחות מסביר פנים.

כי נמאס, פשוט נמאס להיות נחמד לאנשים כדי שירגישו בטוב ובנוח, ואז מרגישים בטוב ובנוח לזלזל.

מרגיש יותר ויותר איך משקרים, מציגים דברים לא נכונים.

כן בא לי פסימיות קצת.

כמובן לאלה שמכירים אותי

אני תמיד אהיה נחמד אליכם, ותמיד אעמוד לצידכם, אתם אנשים יקרים.

אבל מעבר לכך, שהאנושות תתחיל להתמודד עם חוסר נחמדות. כי נמאס.

חזק כן

סלע למי שצריך אותי כן

אוהב את מי שיקר לי כן

לשאר 

פשוט לא נחמד

רוצים נחמד?

תרוויחו את זה קודם.

הנה המקינטה לרגליי כי שם היא מרגישה בטוחה.