אז בשבת האחרונה הייתי אצל המשפחה בדרום.
כתבתי לא מעט על המדבר כאן ועל השפעתו עליי.
הנוף הנצחי והבלתי נגמר שברא אותי ועיצב אותי למי שאני היום.
בשבילי הנוף הזה הוא כמו ריסטארט שעושים מידי פעם כדי להתאפס.
ובזמן הקצר שלקחתי לבד וישבתי מול הנוף הזה אני חושב לי.
כמה טוב זה עושה לי, כמה אהבה זה ממלא בי.
ואני אדם שאוהב לחלוק, ויש לי את היקרים לי, כולם מכאן, כולם חשובים לי, ולמה שלא אתן להם מהאהבה הזאת.
ואז המוח הפסיכי שלי מתחיל לעבוד.
למה שלא נביא אותם לכאן?
נארח אותם כאן. נחלוק איתם הכל. רובם לא מכירים אחד את השני אז נוכל להכיר בינהם, אולי נעשה חבורה והדמיון ממשיך לרוץ.
ובגלל שזה מפגש ואנילי של בדסמים זה מאנץ'.
ובגלל שזה יהיה במדבר
נקרא לזה מאנץ'מדברי.
זה סיפור מסובך, יהיה קשה, כל אחד עם חייו והמגבלות והמחוייבויות שלו. אבל אם נתאמץ ונירצה נוכל להתגבר על הכל. וזה יהיה שווה, סופש לסרטים.
אז חברה
קדימה לפתוח יומנים.
וכמו שהבוס שלי אומר
לא להגיד למה לא
לחפש את הלמה כן.
שיהיה לנו בהצלחה
תסתכלו על הנוף הזה
לא בא לכם?
