אני ואתם

באמת שזה כבר יותר מידי.

כמה שאני גדול, סבלני ומכיל, לכל אחד יש את הגבולות שלו.

יותר מידי אכזבות.

זה לא משנה אפילו שאף אחד לא אשם. 

אכזבה זה אכזבה.

נמאס כבר להכיר אנשים שלא סותמים תפה על שהם רוצים לקבל את מה שאני רוצה לתת.

אבל כשמגיעים לתכלס הם בורחים ומשאירים שובל אבק אחריהם.

כל העולם הזה מלא בפקה פקה.

רציניים כנראה שאין.

או שכולם תפוסים.

כנראה זה לא נועד.

ואני הגעתי לסף.

לא רוצה יותר פקה פקה.

זה לא אני

אצלי זה אמת

מראה מול הפנים

מראה שתראה לך כמה את יפה.

אצלי אם אין אמת אז אין כלום.

וכנראה רב האנושות לא מסתדרת עם זה.

אז כנראה זה לא נועד להיות.

ביי

או כמו שאיש דגול נוהג לומר

לכו מכאן עכשיו