אני ואתם

אני עוד במיטה.

מהרהר על מה שהיה.

לפני שבוע וחצי בערך היו רגעי שבירה קשים.

ביום אחד ראיתי איך המערכת יורקת לך בפרצוף, תמשיך לסבול, תמשיך להיות נכה, חצי שנה שנה, מה אכפת לנו. הייתי כבר על סף דמעות, מה שמזמן לא הייתי, אבל, יש בי מין מחסום כזה לרגעים כאלה. ואז התחלתי לירות לכל הכיוונים, מה שיצא יצא, ואז פתאום נס, והנה ביום שלישי הקרוב יש ניתוח סוף סוף.

בנוסף שק שלי מתדרדר, זה מתיש,קורע, נגמרתי כבר כמה פעמים, אבל הנה הוא חווה ארוע לא פשוט, כזה שמראה לו שיש השלכות למעשים, והתחלתי גישה חדשה. ומקווה שזה יעבוד הפעם, הרי בשבילו ובשביל לול אני חי, כל מה שאעשה זה בשבילם.

הדברים משתפרים, ולי כבר אין כוח לבכות, גם אין זמן.

החיים ממשיכים ואני בתוכם.

מאיפה כל הכוח?

אכתוב יותר מאוחר

המקינטה לא תחמם את עצמה

וזמן איכות במרפסת.

שבת נפלאה