אישה היא אדם מורכב.
לא משנה כמה חזקה וחכמה, אישה היא אוסף גדול של דברים אשר מתרכזים בחלל מצומצם אחד.
וכשהיא ממליכה אותך כשולט שלה, היא בעצם מבקשת ממך שלווה. כאב, סקס פסיכי, כל אלה הם האמצעים להשגת המטרה, שזה הספייס בו היא תוכל להניח הכל.
היא רוצה את המקום שבו לא יהיה לה כל עמידות מנטלית ושם תוכל לפשוט מעצמה את הכל ולהכנס לתוך כפות ידיים גדולות אשר יעטפו אותה.
שליטה היא מבנה.
שליטה היא אש
אפשר לדמות להרבה דברים.
אבל בגלל כל המורכבות שליטה צריכה להבנות.
מלמטה, עם בסיס רחב ויציב.
כאשר בונים מדורה שמים את הזרדים הקטנים ומקווצ'צ'ים אותם לגוש, עליהם שמים את המקלות הדקים, ואז המקלות הקצת ייתר גדולים, ומעליהם את המבנה של הקרשים הגדולים בצורת פרימדה.
הרי אם נפסח על המקלות הקטנים הזרדים יבערו מהר אבל האש לא תיתפס והכל יכבה.
אי אפשר לקצר, אי אפשר למהר.
לבנות בסבלנות, להתחיל בניצוץ קטן, ואז לנשוף, להשגיח, להזיז מקלות אם צריך, לתת ללהבה להתפס ואז כמו מכשף להרים את הלהבה לשמים.
ותמיד לעמוד על המשמר ולהשגיח.
שליטה ניתנת, והיא לא מובנת מאליה.
והיא חייבת לעמוד על בסיס יציב.
אי אפשר אחרת, לפחות זה לא אני.
וזאת דרך ארוכה, לא לרכי הלב ולא לעצלנים.
ולא כל אחד יכול/ה.
נדרש ממך אומץ, אמון ורצון אמיתי.
כאן אין מקום לריגוש המהיר שבא מיד ונעלם מיד.
אין כאן מקום להתמכרות לריגוש.
רק את האמת הפנימית, שלך, שלי.
רק שם ורק ככה חווים את הריגוש הפנימי העמוק והחזק שלא נגמר, שמתקבל ממקום בריא ונכון.
זה לא לכל אחת, אני יודע.
וכבר גמרתי עם התסכולים.
יקרה שוב או לא?
אין לי מושג.
אבל זה הטבע, זאת הדרך.
והיא רק למטיבי הדרך והאמיצים.
זה אני
מלך יחיד, דאדי, ואין משהו אחר.
אורגזמיה בשניה ודיווח? לא אצלי
לדעת אותך, ללמוד אותך, לגעת להביט, להקשיב, ללמד ,לחפור, ואז לרגש אותך עד לעצמות, זה כן.
כף יד גדולה שמלטפת, מנחמת, מענישה , מגמירה ותומכת.
וזה רק למטיבות הלכת, שרוצות את זה באמת.
