מכשפה חקרנית וסקרנית, מתעופפת ממקום למקום, רואה רחוק, רואה יותר מבני אדם רגילים.
היא ביקרה בפתח ממלכתו כמה פעמים. זהו מלך לא רגיל, רואה אחרת, מחייך, מקשיב, מסתכל לפנים הנשמה.
היא הבינה זאת עליו, הרי היא רואה את מה שאחרים לא רואים, או בוחרים לא להסתכל.
ואז באחד מביקוריה, החליטה להכנס לממלכתו.
ואז פנתה המכשפה אל המלך.
במבט מושפל התקרבה ולחשה
פתח הממלכה שלה יפה מאוד, ביקרתי כמה פעמים, האם אוכל להכנס ולראות, סקרנית אני להכיר את המלך, רוצה אני לדעת מה נמצא מאחרי הכניסה, לדעת את עולמך.
המלך הסתכל לתוך עינייה וראה משהו אחר, משהו חדש, משהו שידע שיאהב.
המלך הוא אדם עם לב רחב, אוהב לדעת ולשמוע ולרב מזמין לממלכתו.
אך הפעם הוא ידע שמשהו אחר נמצא מולו, עיניה מחשמלות , מזמינות ונותנות לו לראות הכל.
שניהם התמלאו באנרגיה חדשה, ממריאה.
הוא סימן לה לבוא והופתע עד מאוד.
איך את נכנסת לממלכה זרה שאינך מכירה כל כך מהר.
איך את מביאה את עצמך לפניו של מלך שעדיין אינך מכירה עד תום?
ידך גדולות אך הן מגינות ומחבקות, אתה גדול וכבד אך גודלך מגן על ממלכתך, על אהוביך, מצל עליהם בחום, מסוכך עליהם בגשם, עומד בסערות ולא זז, נותן לאהובייך את הביטחון, שלא משנה מה, אתה תמיד תעמוד בשבילם.
אני רואה זאת, ולא פוחדת, להפך , רק רוצה להכנס ולראות את ממלכתך, את נשמתך.
הוא פתח את ממלכתו וליבו בפניה והיה מוקסם.
אבל
המכשפה רואה את מה שאחרים אינם רואים.
מעבר לגודלו, לחיוכו, לסבלנות והאהבה שאינם נגמרים, היא רואה משקל, משקל כבד כל כך המונח עליו, משקל אותו הוא נושא מהיותו מלך, משקל אותו הוא נושא באהבה.
הוא מוקף באנשים יקרים ואוהבים אשר עוזרים ודואגים לו, אך המשקל רב, אז אולי, אולי אנסה גם, בדרכי שלי לתת למלך שלווה, ולו לרגע אחד.
ראייתה העל טיבעית זיהתה בגבו נקודה חשופה, המקום שבו המלך ירפה, המלך יתן לאדם אחר לעזור, להקל.
היא הושיטה אצבע קטנה לגבו הגדול
המלך קפא במקומו, ואז, החל להרפות.
כשף הנשיות אשר זרם מאצבעות המכשפה חדר לגופו ולפתע הוא אמר לעצמו, אפשר להרגע, אפשר ,לפחות עכשיו לתת לאדם אחר לעזור ולשאת את המשקל, לפחות להלילה, אוכל להפחית במשקל.
זה מכמה לילות המלך לא ישן, כאבים אחזו ברגליו.
היא שאלה אותו על כל חובותיו, מלחמותיו ואהבותיו כדי להבין ולו בקצת את המשקל שרובץ על ברכיו.
הוא עצם את עיניו והקשיב ללחישות הכשפים של המכשפה, היא עטפה אותו בידיה הקטנות ונתנה לו לפרוק, עוד ועוד.
וכי למה לה לעשות זאת?
הרי עד לפני רגע הוא היה אדם זר.
כי הוא מלך, ומלך רגוע ושליו מביא רוגע ושלווה לממלכה שלמה.
למכשפה יש לב גדול , וכאשר היא מקלה על לב גדול אחר, העולם הופך לטוב יותר.
היא הרגישה את חומו הרב ורצתה כל כך להכנס לידיו הגדולות, ולהרגיש את מה שאהוביו מרגישים ממנו.
עכשיו כאשר המלך שליו ידיו נפתחות בשימחה, עוטפות באהבה רבה, ונותנות מחסה, הגנה ואת המקום היפה של להיות קטנה.
המלך חיבק וליטף ולא הפסיק, שניהם מול האח מחייכים, זורחים , מדברים ומקשיבים.
ואז
ירדה המכשפה על ברכיה אל מולו של המלך.
יש לי בקשה
מאוד גדולה
אני רוצה שתיקח את חרותי, ותיתן לי את המעוף, את השמים, את הזוהר, את זה שרק מלכים יודעים לתת.
המלך לא היה בטוח.
זאת הפעם הראשונה שלך בממלכתי, בידיי, נדרש לדעת, נדרש אמון, בשביל המעוף והזוהר עלייך להפוך לרכושי, איך תעשי זאת בפעם הראשונה?
מכשפה אני
רואה אני ומרגישה את שאחרים אינם רואים.
אין טיפת רוע בך, רק רצון לתת, לחבק ולאהוב.
איני מכשפה עכשיו, אלא רכושך, בממלכתך, בידיך.
כנועה ומוכנה אני.
אני רוצה לראות את הדרקון שלך
אני יודעת עליו, הדרקון הגדול והעוצמתי, איתו אתה מרים נשים לשמים ומעבר, אך רק לנשים שנתנו בך אמון מלא.
והנה אני כאן, מבוטלת, מבקשת ממך לקחת אותי כרצונך.
הדרקון אחז במכשפה בטפריו, והמלך פקד לעוף אל על, רחוק וגבוה.
שם הרגישה בבעלותו המוחלטת, בטוחה, חופשיה, כואבת כמיצוותו, נושמת רק כרצונו.
המכשפה התחילה לזרוח ולהתעלות התחממה ולהטה באש הדרקון.
שניהם נחתו על מיטתו של המלך ברכות, מכורבלת בתוך זרועותיו, הרגישה איך המלך, סוף סוף, עוצם את עיניו ונרדם. והיא נותנת מבט אחרון באח הבוער כאשר היא בידיו, לא רוצה לצאת משם. לפחות לא עד היום הבא.
למחרת בבוקר הביט בה המלך וקרא.
זוהי תחילתה של חברות גדולה ויפה.
והנה אני ממנה אותך למכשפת המלך.
