אז אני בדרום עם הילד, במקום בו גדלתי וסיפרתי רבות.
היום בבוקר החלטתי שנצא אל הנופים המדבריים בעגלת הגולף של הורי, אני ושק נוריס. וכדי לשכנע אותו אמרתי שנצוד פוקימונים ברחבי המושב.
זה משחק בנייד שמראה מיקומים על מפה עם תמונות וצריך לנווט לשם ולתפוס פוקימון. היה מגניב לחרוש את נופי ילדותי בעקבות הפוקימונים. ושק הילד של אבא התעקש לתפוס פוקימון מסוג סודו וודו למרות שהיה חמקמק בגלל שזה הפוקימון האהוב של אבא.
למה אני מספר את זה.
כי אני הרבה בתוך אחד, תואר שולט מתנוסס ליד הכינוי אבל אני גם שתוטניק כשצריך.
אני גם קשוח אם נדרש.
גם מחבק ומנחם כשיש צורך.
שם ראש להרגע ולהטען.
אחוז תזזית כשמשהו נכנס לראש.
נרגע על הספה.
מזיין בקריזה בלי הכרה עם סטירות וחניקות.
מתכרבל לילה שלם ומלטף.
יש בי המון אשר משלים לאחד.
ואחת תקבל אותי השלם עם כל חלקי שבפנים וגם בחוץ.
את היד המכאיבה והמחבקת.
הקול המרגיע והקול הסמכותי.
ולב אחד.
אני חושב שזה מספיק.
