לאחרונה איזה תחושה מחלחלת פנימה עמוק לתוך הנשמה.
תחושה קצת מוזרה ושונה.
תחושה שמורגשת בעיקר לפני השינה.
מנסה להבין ולנתח, עד ש....
יוריקה
ולא נכנסתי לאמבטיה בשביל להבין את זה.
קוראים לזה בדידות.
אבל יש לי אנשים נפלאים בחיים, חברים נאמנים וטובים עם נפש גדולה.
יש לי ילדים מהממים, אחים, משפחה.
אבל אז אתה מבין
זאת תחושה שנובעת מחוסר לאדם שהוא שלך ואתה שלו, אדם שבכל רגע ביום ירגיש אותך ואתה אותו.
אדם שירצה לדעת בכל רגע איפה אתה, ואם רע לך ואיך לשפר את מצב רוחך.
אישה שתשלים אותך גם כשהיא רחוקה, אישה שתחבר את עצמה אליך , בשר לבשר נפש לנפש, שכל נשיפה שלה כתה תבין, כל גניחה שלה תפעיל, כל דמעה שלה תספג בך.
אני אוהב את כל מי שבחיי, וסומך עליהם.
אבל התחושה הזאת היא משהו אחר.
לא משנה עם כמה אנשים או כמה סקס תעשה.
בסוף זאת רק אחת שתבטל את התחושה המוזרה.
אבל
זה לא יקרה
כנראה נגמר הרצון לזה בעולם.
ורק רדיפה אחרי ריגוש יכולה להתקיים במקום בניה.
אז אשאר הדאדי שאני, ידיים גדולות ונפש מורכבת וכל המכלול , רק בלי ילדה שתקבל הכל.
נו שויין
מה זה מעניין בכלל
מתפלסף על הבוקר
זה מה שקורה שמתחילים יום בלי מקניטה.
עוד מעט דייט בוקר שישי האהוב עליי ביותר.
מקלחת מקינטה ואשתפר.
שיהיה לכולם סופש נפלא
