אני אדם שמרן, ולמדתי ממזמן שהשיפוט הוא לא לי, חוץ מבעבודה ברמה המקצועית.
ניסיון החיים שלי הראה לי שכל אדם מוצא ומבין את מה שנכון לו. אני יכול לא להסכים, אני יכול לתת מחכמתי, אבל בסופו של דבר כל אדם לשלו.
עם הזמן מצאתי את מה שנשמתי יודעת ורוצה, גיבשתי את מבנה האמונה שלי, למדתי נושאים שמעניינים אותי, פיתחתי את דעותיי, ומצאתי את מקומי הטוב. 48 שנים של חיים בעולם הזה הראו לי שכל אמונה או דעה גם יכולים להשתנות. אבל מצאתי לי את תא החיים שלי.
אני מסתכל תמיד לצדדים ובוחן מקומות אחרים, יש כאלה שנראים נחמדים, יש כאלה שאומר שהם לא בשבילי.
ויש כאלה שאני אומר "אחשלי איוווו, מה זה?"
https://youtube.com/shorts/mburgt31Ws4?si=1ISHXC0ybVoYYWzz
(הייתי חייב)
אבל תמיד ידעתי שכמו שטוב לי במקומי, למישהו אחר טוב שם.
אני לא אדם שמחפש לצאת ממקום הנוחות שלו, מלבד הפעמים של מערכת יחסי שליטה, שם אין ברירה.
טוב לי במקומי
אבל למדתי כבר, פעם אחרי פעם, שיש פעמים בחיים שפתאום אתה רוצה לפרוץ גבול, לקום מכורסאת הטלויזיה וללכת אל הדלת. זה קורה מכל מיני סיבות.
בעיקר בגלל אנשים או ארועים מיוחדים.
רב המקרים זה קורה ספונטנית.
ויש מקרים כמו עכשיו, שמשהו זוהר לי בעיניים, והשכל מתמלא, ומתוך החלטה מודעת אני קם ומתחיל ללכת לכיוון דלת היציאה, ואני אצא החוצה, במודעות מלאה, בלב שלם ומתוך רצון שלי בלבד. למה?
כי חיים רק פעם אחת, וחלק גדול מחיי פחדתי מסיכונים ונשארתי על הגדר.
האם יש סיכוי שאכשל?
בטח
האם יש סיכוי שאפול?
בוודאי
האם יש סיכוי שאצליח?
בטח ובטח
אבל החיים הם לא הנפילות , אלא איך שאנו קמים, וזה תמיד רווח.
האם אני אפסיד משהו אם הכל יכשל?
מה פתאום, אי אפשר להפסיד מה שלא היה לך מלכתחילה.
אני הולך לחצות את הקווים שלי, להשקיע את עצמי, ומקסימום, להרוויח בגדול.
כי העקרון הוא משפט שאבי החכם תמיד אמר לי
"איך תדע אם לא תטעם?"
(בארוחות)
מזמן לא עשיתי את זה.
ועכשיו אני ממש רוצה
