אני ואתם

אני אדם מתון ושקול. רגוע, אוהב את השקט.

אבל יש בתוכי, גם את זה שעושה דברים בהחלטה של רגע, מפתיע, מטריף, בקיצור קצת פסיכי.

מתי הוא יוצא?

לבד זה חסר טעם, כשאין אותך לסחוף מהרגליים.

אבל ביחד?

החיים יכולים להיות נסיעה ברכבת משוגעת.

מהירות גבוהה ועצירה פתאומית, אורות מהבהבים, ואנחנו נסחפים, עפים עם עצמנו, בעולם רק שלנו, קופצים ליער הקרוב , נקשרים, מתחככים, ואז עולים שוב, נוסעים במהירות, ואז יורדים, קולר, רצועה ומוציא את הכלבה לטיול.

מה יהיה עוד שניה? מי חושב על זה בכלל.

החיים הם שלנו והם חד פעמיים, נתת לי את המפתחות לנסיעה הזאת, אז קדימה ממריאים.

הרכבת לא עוצרת, לא מחכה לאף אחד, וכן יש לה כנפיים, ואשלוף אותם רק לי ולך.