בוקר נחמד וחם.
כוס קפה מול נוף הרים ויער, מה עוד צריך? באמת מה?
ציצי
נו מה?
ציצי רך ומנחם, זה מה שצריך.
כאילו יש כאן שאלה.
בקיצור
המוח מתחיל להתנקות, העבודה וההספק תופסים את מקומם. יותר פרופורציות. היה חג יפה, אירחתי, בישלתי, יצא טעים. מי שרוצה לראות את מטעמיי רק בפרטי.
אתמול ביליתי עם שק, בכיף, ראינו סרט, היו רגעים קשים ומתישים. אבל בסוף....
"אבא אני אוהב אותך הכי בעולם".
אז מה צריך יותר מיזה?
עניתי כבר בהתחלה.
גם בגילאים כמו שלי וגם ביותר מאוחרים לא צריך להתקבע על גישה אחת, לדעת שהחיים דינמיים ומישתנים, ללמוד מהעבר ולהתוות דרך לעתיד.
וגם אפשר תמיד לתכנן מסלול מחדש.
להבין כשמשהו לא עובד , להקשיב ללב וללכת בדרך חדשה .
כמו המקינטה
שפעם ראשונה נחשפת כאן משפריצה.
בזכות היד הקאובית שלי.
היה לי קצת קשה להתרכז כי...
לידי מתבצע שיעור יוגה או ארובי או משהו כזה של דתיות, כן, ממש כן, ליד הראש הסוטה שלי עם פטיש דתיות.
אז יום נפלא לכולם ולכולן.
קאובוי מחשב מסלול מחדש.
