מולנו עץ תאנה בוגר ויפה.
ניסיתי ליצור איזה מטאפורה בין העץ למה שאכתוב כאן עכשיו ולא כזה יוצא לי, מלבד, עלה תאנה נחשב לבושה אם אני לא טועה, זה מה שאדם וחווה השתמשו כדי להסתיר את איבריהם המוצנעים. ואני חושב לי, אולי הגיע הזמן להוריד (לא מתכוון לדיק פיק).
עד עכשיו הלכתי בדרך מסויימת, דרך שעדיין מאמין בה. אבל כבר יותר משנה זה מוביל רק לאכזבות, וכן כולם אומרים שזה יגיע, סבלנות, אבל זה לא.
אולי אני פשוט לא מתאים לזה?
לא
הייתי שם ואני עדיין מוכן להכנס לזה.
אחרים פשוט לא מסוגלים.
ואני רואה כאלה שהולכים בדרך הפוכה משלי, ומצליחים. אז למה שלי לא יצליח?
אני עדיין אהיה אני, עדיין אבוא ממקום של נתינה, כי זה מי שאני.
אבל יש בי המון לתת, ולא נראה שיש מי שמוסגלת לקבל את הכל.
אז צריך לחשוב על כיוון אחר, כיוון שהרבה הולכים בו ומצליחים. ואדם צריך לחשוב גם על מה שטוב לעצמו.
אני עדיין אהיה מי שאני, מכיל, נותן, קורא.
פשוט אפסיק להציע את כל החבילה ואנסה לי דרך חיים חדשה.
כי בא לי כבר להתעורר עם חיוך כל בוקר.
מספיק חפירות, באמת מספיק.
לשמור את כל הכוח שלי לדברים אחרים.
אבל מה שבטוח
לאן שאפנה
לא משנה מה
המקינטה נשארת איתי
הנה היא על רקע התאנה
