אמא שלי חוגגת היום 83 שנים בעולם הזה.
עולם שעשיר הרבה יותר בגלל נוכחותה.
אני אנסה קצת למנות את הדברים שהיא עשתה או עושה בחייה:
אמא ל4 בנים
ציירת
פסלת
ציירת משי
פסיפס
ריקוע בנחושת
עיצוב דברי וינטג כמיצג
גננית
גננת
סבתא ל12 נכדים
חקלאית (יום לפני הלידה של אחי הקטן היא קטפה פילפל).
בשלנית
טיילנית עולם
אוזן קשבת למי שצריך
חברה נאמנה
מחסנת תרנגולי הודו
קוסמטיקאית
מניקוריסטית
פדיקוריסטית
רפואה אלטרנטיבית מוסמכת רייקי, ג'ין שין.
ואדם שלא מסוגל לשום רע.
בטוח פיספסתי משהו
כולנו קטונו מולה.
אישה שכל דבר בחייה השיגה במו ידיה בעבודה קשה וללא בכי, בגלל זה היא ואבא שלי היו זיווג משמיים.
והיום היא חוגגת יום הולדת
אחרי 60 ימי הולדת בהם התעוררה לצד הגבר שאהבה כל כך, היום היא חוגגת בלעדיו, מוקפת בנים ונכדים אוהבים, אבל עם חוסר גדול. כל ההלוויה חיבקתי והחזקתי אותה, וחזיתי בעוצמה שלא תאומן. בסוף היא אמרה לי "קשה לי להשאיר אותו כאן", והשבתי לה "הוא לא באמת כאן, הוא במקום נפלא".
אני מכיר את אמא שלי טוב.
היא מתחילה היום פרק חדש בחייה כמו שעשתה פעמים רבות.
בגיל 14 בשנות ה50 כאשר דבר כמו רווחת הילד לא היה קיים בכלל, כילדה מוכה החליטה לקחת את גורלה בידה ועברה להיות ילדת חוץ בקיבוץ.
בשנות ה20 לחייה עבדה בכמה עבודות וגידלה שני ילדים ועוד החזיקה משק עם אבי במושב במרכז.
בשנת 73 לקחה את ילדיה ובעלה ועברו לחתיכת מדבר בשום מקום למושב חדש.
בתחילת שנות ה90 כאשר התאילנדים הגיעו לא היה בה עוד צורך בשדה.
אז עם לקות למידה וביטחון עצמי נמוך הלכה ללמוד קוסמטיקה , נלחמה והצליחה.
וזה לא הספיק לה, אז למדה עוד ועוד, גילתה עוד ועוד צדדים אומנותיים ורק התפתחה.
אז היום היא מתחילה פרק חדש בחייה, והיא תגדל יותר, כי צער וקושי בונים אותנו ומחזקים, האהבה של אבי תמיד תשאר בתוכה ואיתה היא תגדל.
אני כותב זאת תוך כדי צפייה בסרט "נקמת הסית'".
חוזה ברגע לידתו של דארת' ויידר.
אותו אדם עוצמתי וחכם , בלתי מובס, אך ידוע בכך שויתר על הכל בשביל להיות לרגע אחד "אבא".
מה שהורי היו כל חייהם.
הם ידעו מהתחלה שזה יהיה הקיום הגדול בחייהם, מה שיגדיל אותם.
מזל טוב אמא, ודרך צלחה, אני יודע שתצליחי.
