ראינו בפגישה הראשונה שהחיבור שלנו אמיתי, חיבור נכון וחזק שחוצה גבולות.
והנה על ההתחלה דאדי חולה.
ואת ילדה קטנה חייבת לבוא, לטפל, לגרום לדאדי לחייך ולהחלים עם חיוך וחיבוק ומתיקות שלא נגמרת.
ושוב
רכבות מתעכבות ומבוטלות בגלל מניאק.
דאדי בא עם האוטו לאסוף אותך, רחובות ליד התחנה נחסמים כי צריך לצבוע מעברי חצייה.
ובסוף חצית גשר שעבר כת התחנה ואני מרחוק מזהה את השיער האדמוני הזוהר, מה שמשך אותי אלייך מהתחלה, מגיעה אליי.
נכנסים לאוטו, אוחזים ידיים חזק, ואני, מה אכפת לי שאנו בשעה כזאת בנסיעה, אנחנו ביחד, זה מה שחשוב,וכמובן ניסיון נוסף לעיכוב, האוטו נתקע, ואנו לא מוותרים, היקום בוחן אותנו ואת הנכונות שלנו, ואנו נעבור את המבחן.
הגענו לבית של דאדי, ביתך החדש, המקלט לנפש שלך, ועכשיו הגיע זמן לבדיקת החיבור הפיזי, אחרי השתוללות ילדותית שהגיעה לך, וסירוק שיער.
ואנו מגלים חיבור טיבעי ומדהים, בנוסף למתיקות שאינה נגמרת, יש בך כזאת רכות נשית שאינה נגמרת, ואני נהנה ממך כל כך, קיבלת את הכאב שלי טוב כל כך, בעיקר את הכאב המיוחד שלי, שדרכו ניכנסתי לתוכך.
וכמובן
המבחן האולטימטיבי.
מבחן הכרבול
וזה היה לילה מושלם.
התחלתי להתגעגע מיד כשיצאת, מחכה לאחוז בך שוב כל כך.
לחבק אותך חזק חזק.
אבל את
מתקוה שאת
לא רצית שארגיש לבד
והשארת לי מזכרת
מהממת שאת
פעם הבאה צמה
