(לאחר שיחה פורה מאוד עם האדומה המהממת שלי,
החלטתי לכתוב פוסט פריקה. כל מי שעבר את זה מוזמן להצטרף)
לכל האנשים החכמים והצודקים
אנחנו יודעים
אנחנו יודעים שחוכמתכם נשגבת מבינתם של פסיכולוגים, פסיכיאטרים, רואי חשבון ועורכי דין.
אנחנו יודעים שכל מה שאתם עושים הוא באמת ובתמים לטובתנו, כי אתם אוהבים אותנו.
אנחנו יודעים שכל השפלה הייתה ממקום של עזרה.
אנחנו יודעים שניהול הכסף שאנחנו הרווחנו במקומנו הוא רק כדי לעזור לנו כי אתם יודעים הכי טוב.
אנחנו יודעים שאתם מחליפים מקומות עבודה כל כך מהר כי בכל מקום שאתם נופלים עליו במקרה יש מנהל דפוק.
אנחנו יודעים שאתם חייבים את מלוא צומת ליבנו והקשבתנו בדיוק כשאנחנו חולים או אבלים או עסוקים ואנחנו אלה שלא בסדר ולא קשובים לכם.
אנחנו יודעים שלגרום לנו לחיות בפחד זה רק לטובתנו.
אנחנו יודעים שאתם לעולם לא תגידו עלינו משהו טוב רק בשביל לחזק אותנו.
אנחנו יודעים שהרעבה מאוכל, אהבה, ושלילת שעות שינה נועדו לשמור עלינו מעצמנו.
אנחנו יודעים שאסור לנו לבקש דבר לעצמנו כי אנחנו בזבזנים, ואתם מתנהלים בחכמה ויכולים כל דבר שתרצו.
אנחנו יודעים שהצלקות בנפש ובגוף נועדו להזכיר לנו שהכל לטובתנו.
אנחנו יודעים שלהיות מרוצים מעצמנו, או לחשוב טוב על עצמנו רק יהרוס לנו את החיים.
אנחנו יודעים שאיומים על עזיבה נועדו להראות לנו איזה ברי מזל אנחנו שיש לנו אתכם.
אז ככה
רצינו לומר לכם שאנחנו לא יכולים יותר.
עייפנו
אנחנו לא מסוגלים לחיות ברמת חכמה וצדק נשגבים כל כך.
אנחנו לא נהיה ראויים לכם לעולם.
אז החלטנו להשאיר אתכם מאחור ולהמשיך ללכת.
אנחנו לא רוצים יותר את החכמה שלכם
את העזרה שלכם
או את הזיכרונות ממכם.
לצערנו עם הזכרונות אנחנו תקועים
תשארו עם חכמתכם ותעזבו אותנו לנפשנו.
אנחנו רוצים להמשיך לחיות כבני אדם.
מוזמנים להוסיף דברים בתגובות ולהשאיר אותם שם.
