יום ממש קשה
מאוד קשה
לעשות דברים שאני לא אמור לעשות, ממרומי מעמדי, ממרומי גילי, ממרומי שני ניתוחי ברכיים, ואני עושה.
מתמודד עם ריקבון של מערכת כבדה ומסואבת, הכל מסתבך, הכל קשה, כל פעולה היא מאמץ ידיים ממש קשה, אחרי שש שעות של קריעה, לבד, המצב רק מסתבך. הפיזי מגיע לקיצו, והמיח אחריו, השכל נהייה עיסה מגעילה והשמש החזקה רק עוזרת לזה.
עצבים, קללות, בוץ, מי שאני צריך לא עונים בנייד, ואז אחד חוזר, למה ההוא לא עוזר לך?
עזבו, אני כבר אסתדר, כמו תמיד לבד, להרים מחסום שיותר גדול ממני, לגרור אותו כדי שאוכל להביא ציוד ומים.
הקושי גובר, ורוצים עוד, ועוד, ועוד, ממני, מתוכי, מהיכולת שלי, אבל איך?
אני רק אחד
אל תדאג מנחם אותי אחד, ביום ראשון יהיה לך סוף סוף עוזר, ואני שומע את זה כבר חודש.
וגם יגיע הצוית עם המיני מחפרון, אותו צוות שאמור היה לעבוד איתנו שבועיים ובא רק יומיים ועבדו בקצב איטי יותר ממני לבד.
לו היה לי מיני, מה הייתי יכול לעשות.
אההה
וכמעט שכחתי
הכל מטובל ב...
פאקינג בוץ
אז איך שרדתי?
בזכות קול קטן ומלאכי
שהופיע והופיע בהודעות קוליות
קול קטן ומתוק שנכנס לי לראש ועיסה לי את המוח.
זה היה כמו דפיברילטור ישר למוח.
קול נסיכותי אדמדם
שלי
מה?
לא קול יפה?