פרק ראשון על הסשן יום טיול שטח שנעשה כלבה כנענית ב3.10.
אחרי נהיגה לא קצרה, עליה במעלה, המקינטה על הגזיה, יושבים ביחד וסופגים את הנוף שעוטף אותנו.
מרחב גדול שסופג אותנו לתוכו, מרגישים כמו עוד נקודה במרחב העצום הזה.
ומכאן, עולה בכלבה הרצון להעלם, לכבות הכל, להגיע למקום של שלוות הנפש שנקרא "ביטול עצמי".
מתוך ארגז הכלים של הטרקטורון אני מוציא חבל, עוטף אותה בזמן שהיא ישובה. קושר, מגביל תנועה, הכיבוי מתחיל.
אני מנענע אותה מצד לצד. שתרגיש שהיא כבר לא שולטת בגופה, אין לה שום מרחב, שום החלטה.
ואז אוחז אותה בידיי ומשכיב אותה על הרצפה. האישה איננה, נעלמה, רק גוף שרוע על חול ואבנים, כל רתיעה משיכשוך באדמה נעלמת, והיא שרועה, עיניים עצומות לרווחה, המדבר מפנים הכל, המרחב לוקח, מעלים.
שום שריר אינו מופעל, שום קול אינו נשמע, זאת שהייתה הכלבה הכנענית, אמא, אשה עובדת, משכילה, הכל נכבה ונעלם, מגולגלת מצד לצד, לא מרגישה את האבנים, גם לא את האדמה, גם לא את ידיי שמניעות אותה לכל כיוון, עכשיו את כלום, ומסביבך אין כלום, הכל נבלע ונעלם, שם במקום הנמוך והשליו, מתחתיי.
הכיבוי הגדול בוצע, השלווה נכנסת, מבוטלת, מרחפת, בטוחה.
ואז,
אפשר ללכת לישון
אני כאן, שומר, לא הולך לשום מקום, כאן לרגליי, כאן המנוחה.
אין ריקנות גדולה יותר, ביטול כל כך חזק, את יכולה לעוף עכשיו, אין מה שיעצור אותך.
שני, תפרדי מהעולם, תבלעי בתוך אושר אני כאן, לא הולך לשום מקום .
המשך יבוא
