אז עם כל ההחלטות, במהלך הרכיבה מהפוסט הקודם,
אני מוסיף עוד אלמנט.
חלק מהחלטותיי הביאו אותי להבין שאני הולך לחבק הרבה יותר.
אני הולך להחזיק הרבה יותר
אז אני צריך ידיים גדולות ייתר
חלק מהשחרור והחופש שאני מחפש דורש ממני להיות ייתר חזק ויותר יציב.
השחרור הגדול הוא בעצם להבין מכל ליבי שהחיים הם כמו ים סוער, והדבר היציב היחיד בחיי הוא אני.
יהיו שירצו להאחז, מוזמנים.
בחיים כלום לא מובטח והדבר המוחלט היחיד הוא אהבת ילדיי.
וככה אני משתחרר, ויכול להיות חופשי יותר עם יקריי, עם אהוביי, לעמוד איתן, למי שצריך, ללא תנאי, ללא ציפייה לתמורה.
כוח ייציבות יתנו חופש.
לכן באמצע הרכיבה אני עוצר בפארק כושר, שלוש סטים של מקסימום על כל המכשירים, והרכיבה ממשיכה.
ועכשיו, ישבתי לי במרפסת, נהנה מעמל כפיי, מרגיש איך דברים מסויימים עוזבים את הלב והנשמה, דברים שלא צריכים להיות שם, אני נושם עמוק, מנפח ריאות, וחיוך עולה על פניי, ערב נעים, ארוחה טובה ומזינה.
וחיי מתחילים מחדש.
למה הנר ? אתם שואלים?
כי מגיע לי, כי ככה החלטתי.