לפני שאתחיל , אבהיר משהו.
הבלוג הזה הוא בשבילי, כאן אני מפרק דברים ומבין אותם כדי להתקדם בחיים. לפעמים זה יוצא כמו הרצאה שתקראו כאן, ומי שרוצה להגיב בתגובות ולנהל דיון מוזמן בהחלט, אך הכוונה המקורית היא פרוק והבנה שלי.
אנחנו נחשפים לכל כך הרבה סיפורים, חדשות, עיתונים, אפילו פוסטים כאלה ואחרים.
ובהרבה מהם אנו אומרים "אוי זה נורא".
הקטע הוא, שכמה שזה נשמע משכנע ואמיתי, תמיד קיים צד נוסף למטבע .
בשנים האחרונות אנחנו רואים כל הזמן את זה בתקשורת הרגילה, איך מחסירים עובדות מצד אחד ומגבירים דרמיטזציה מצד שני, דעו שהרבה מסרטי התעודה של נטפליקס הופרכו.
תמיד יש צד נוסף, וכשאנו קוראים משהו מצד מישהו, יש מישהו בצד השני.
נוסיף ונאמר, יש הרבה מקרים שהצד הראשון של המטבע (המספר) צודק, יש הרבה מקרים שהצד הראשון של המטבע לא יודע בכלל מה הצד השני, אם זה מכעס וסרוב להקשיב, או אם הוסתרו ממנו בכוונה פרטים.
דבר אחד אני יכול להגיד, שכל עוד הצד הראשון ממשיך לספר ולהאשים, מכל סיבה, זה אומר שהוא לא סגר, או לא רוצה לסגור פצע בנפש. וזה חבל.
אני הייתי משני צדדי המטבע הרבה פעמים בחיי.
למדתי על בשרי מה זה להיות בצד הראשון של המטבע, להפגע, להאשים ולהלבין פנים ברבים של הצד השני, ואז פתאום לקבל את התשובות ולהבין שטעיתי. או שלא הבנתי.
בכל מקרה, כעס ופצעים בנפש זה לא דבר טוב בשבילך. ואם הצד השני באמת היה רע, אל תיתן לו לפצוע אותך.
יש פעמים שהצד השני לא מספק מידע, מכל מיני סיבות, אגואיזם, טימטום, ציפייה שיבינו אותו בלי שהסביר כלום. זה בעיה של הצד השני. אם אלה הסיבות, והצד הראשון צריך להחליט שאלה לא הבעיות שלו.
יש מקרים, כנראה נדירים, שהצד השני החליט על מעשה שידע שזה לטובת הצד הראשון, אך ידע שלטובתו לא כדאי לספר לו.
באמת, יש מצבים וכאלה, והצד השני מחליט לקבל את מסכת ה"נבל" אפילו שהוא חף מפשע, כי ככה הוא חשב שצריך להיות.
לסיכום
לכל מעשה ולכל סיפור שנקרא ונראה, תמיד יש שני צדדים. ואולי לא כדאי לקחת את מה שאומרים לנו כמובן מאליו.
יום נפלא לכולם
אם מישהו חולק עליי הוא מוזמן לנהל דיון בתגובות.
אבל המקינטה כבר קבעה שאני צודק
