אני לאחרונה נזכר בסשן הראשון שלי, לפני לא מעט זמן.
סשן יפה שכלל המון דברים. אימפאקט, השפלות, סקס פסיכי וציות מדהים.
הקטע הוא
שלא ידעתי שאני עושה משהו שנקרא סשן, זה היה בי תמיד, חשבתי שזה רע ולא הכרתי את העולם הזה.
לימים כשלמדתי מי אני ומה זה העולם הזה, הבנתי שאז בעצם סישנתי לראשונה, והכל היה טבעי בי, לשאול גבולות, להיות בתשומת לב, בטיחות.
הכל היה שם ופשוט השתחרר.
הכי אני זוכר זה הריגוש העצום שהיה שם, לא חוויתי זאת מעולם, זה היה ריגוש חזק כל כך כי זאת הייתה פעם ראשונה של שליטה אמיתית, של שיחרור הנפש, הריגוש העצום של ההסכמה, הריגוש כאשר היא אמרה
"אני יודעת שאני בטוחה איתך, פשוט תעשה ואם משהו לא יהיה בסדר אני אסמן לך".
הריגוש בלייצר אמון וביטחון.
היום, בדרך החדשה, אני רוצה את הריגוש הזה שוב ושוב.
זה לא ריגוש זול ומהיר, לא מימוש מהיר של פנטזיה קטנה עם מישהי שפשוט מסכימה.
אלא ריגוש מלא, שבא מבניה של פנטזיה, של רצון למימוש אמיתי, מבניה של סט אם צריך, מהכנת אווירה, מהכרות עם הנשלטת, מהרצון שלה לחוות ריגוש כזה גבוהה.
יש לי מלא דברים שאני רוצה לעשות, ומוכן לעבוד בשביל זה כדי שיהיה מושלם.
ומי שרוצה להגשים דברים שבלב, ולקבל מנת ספייס חזקה מוזמנת ליצור קשר, לא יקרה כלום לפני הכרות.
פורנו כבר לא עושה לי כלום, זה מיותר לצפות בפנטזיות במקום לעבוד לממש אותן. רוצה את הדבר האמיתי, המלא, זה שנבנה ומגיע בזמן, ולא מיד.
לחיי הריגושים שבדרך
