קמתי מאוחר, בשש וחצי, ויצאתי, למרות שלא הצלחתי להרדם כל הלילה, למרות כאבים בברך, החלטתי לצאת לצעידה ארוכה שתכננתי, צעידה מדברית.
בגלל ש... only a pussy backs down.
לקחתי מקל, לקחתי תרמיל, המקל הוא למקרה שהברך תכאב מידי , המקל יחזיר אותי הביתה, אבל אפשר להשתמש בו לתרגילי ידיים תוך כדי הליכה.
תכננתי מסלול, כאן העברתי את חיי, מאז ילדותי, תכננתי כמה שיותר טיפוסים, כמה שיותר קשה.
והברכיים קראו lets fucking go.
הכאב היה כמו דלק סילונים שנעלם עם תחילת ההליכה, הליכה בחול, באבנים, והקצב רק מתגבר.
עליה ראשונה
הייתה בכיף
ואני רוצה רק עוד, ממשיך בקצב מתוגבר ואז
את זאת, האמת זאת הייתה השלישית, את השניה שכחתי לצלם.
עלייה לא פשוטה, עם מדרגות שיוצרות קושי. אבל אני אוהב קושי, קושי בונה ומרים, קושי נותן לי סבלנות, קושי מנקה את הנשמה.
והנה
אני בצד השני, שבע כל כך. נהנה מהנוף המדהים.
רואים את המדרגות?
יותר קשות מהמדרגות של רוקי, והוא לא היה בן 48 אז.
אז מותר לי, מגיע לי לעשית ככה
ולתת שאגה אדירה.
השמש תמיד זורחת עליי, רק לפעמים מעונן.
אני מלך כובש ההרים והגבעות. קושי, עליה , זה רק עוד הזדמנות להתחזק, עוד אפשרות לצחוק ולצעוק, עוד מקלחת חזקה ורותחת לנפש, עוד שיחרור.
ואז לצעוק
ח ו פ ש
יציאה לחופשי, שיחרור מכל מה שלא.
מלך אחד, על ההר, מטפס ומשיג לבד, מתמודד עם כל מכשול, בכיף, בחיוך, לבד, מתחזק, גודל.
ואז נותן לאהוביי ויקריי ממני, מלך יחיד המשופר.
יש בי כל כך הרבה לתת, הקשבה, חיבוקים ענקיים, אהבה וכמובן כאב טוב ומרים.
הכאב שלי בונה אותי, ומאפשר לי לתת כאב טוב יותר, מרומם את הגוף הנפש, לקחת אישה לעננים ומעבר, כי אני יודע איך.
אז אשב לי לרגע, כמלך כובש ההרים
ואז אקום מהכס שיצרתי
כי תמיד יש עוד הר לכבוש
אך מהיכן לתקוף?
מהצד הכי קשה כמובן.
כי משם אף אחד לא יצפה לך.
חיים חדשים מחכים לי, ממלכות לכבוש, אוצרות להשיג, ושום דבר לא יעמוד בדרכי.
והנה עוד עלייה , ועוד הר שנכבש.
כי אש בוערת בי והיא לא הלכת להכבות.
קיבלתי נוף מרהיב בתמורה לכיבושיי.
וכמו שכתבתי בפוסטים קודמים יש לי הרבה עבודת פחחות.
אבל... גם צבע
אז עכשיו נשכב על האבנים, משווה צבעים, נהנה מהרוגע והבריזה
כי אני יכול
אלה עוצמות חדשות ומיוחדות, בלתי ניתנות לעצירה.
והכל יכול להנתן. מי שרוצה לחוות את העוצמות האלה מלמטה
מוזמנת
אבל לא יודע אם יש מישהי כזאת אמיצה
