לבוא בלי להתחייב לכלום.
לדבר, להרגיש, לחוש, לטעום.
ואז לרצות, לרצות להוציא את זאת שבפנים. זאת שלא היה לה אומץ לצאת אף פעם. זאת הקטנה, חסרת האחריות, זאת שלא צריכה להסביר כלום, זאת שרק רוצה להיות מפונקת. זאת שרוצה לרוץ לזרועות של דאדי. את מבינה בסוף ששיפוטיות אין כאן, אין צורך להסברים, ואין כאן תשובות לא נכונות, יהיה רק מה שטוב ונכון, ומה שלא יהיה טוב, מה שלא ירגיש נכון בבטן יפסק מיד.
כאן את לא חייבת כלום, אין ממך ציפיות, כאשר זה מחלחל פנימה, את רוצה יותר להעטף.
ידיים גדולות מחבקות חזק, כמו שקטנה רוצה וצריכה.
הבועה תסגר עלינו, ואז חיוך קטן, חיוך בלי סיבה, עוד חיבוקים ועוד ליטופים וכל מה שקורה זה רק מה שנעים. קטנה מפונקת שיודעת שהיא יכולה להגיד מה בא לה, יכולה לבקש מדאדי דברים, ויודעת שהיא לא אחראית לכלום. דאדי יחזיק, דאדי יחשוב, דאדי יחליט, ודאדי תמיד יהיה חזק, תמיד יגן ותמיד תמיד יחבק.
שלווה גדולה תכנס, ותרגישי ספייס מדהים, אבטל את כוח המשיכה בבועה ונרחף ביחד.
בלילה בלילה דאדי יעטוף חזק, תעצמי עיניים, ותרכבי על חד קרן שנישא על ענן ובידך מקל עם צמר גפן מתוק.
וכשאכבה את הבועה ותחזרי לעולם, תחזרי להיות אישה חכמה וחזקה, תרגישי בפנים שמשהו השתחרר, את אישה אחרת, חופשית יותר.
כי זה מה שמקבלת קטנה בבועה של דאדי
ארמונו של מלך יחיד
