מלחמה פנימית זה משהו לכל החיים.
אם זה להפתר ממחשבות מיותרות או להלחם במשהו שהורס אותך.
אצלי זה תמיד אכילה רגשית.
האויב הגדול שלי.
יצאתי למלחמה לא מזמן, מלחמה על עצמי ,על גופי ועל נפשי. זאת מלחמה שלא מפסידים בה.
הימים האחרונים לא היו קלים, רעב שעולה וצורך שגובר, כמובן לא באוכל, אבל צד מסויים בנפש רוצה פיצוי דרך אוכל.
זה צד שקיים בכולם, וכבר קיבלתי את העובדה שהצד הזה נועד לאתגר ולחזק, צריך פשוט לא להכנע.
לאחרונה נאלצתי להפסיק להתאמן, אבל נראה ששבוע הבא אוכל לחזור לזה וזה תמיד עוזר לנצח, נפש בריאה בגוף בריא ומשם המלחמה טובה יותר.
אני יותר צריך לשים לב למה שגורר את זה.
ולדעת לפרק ולהגיע לנק האמצע.
דברים רעים שעברתי, ועוד כאלה שנוספו, בעיות קריטיות בחיים האישיים. האכזבה העצמית בכל הפעמים שאני מאבד סבלנות עם שק. הכל ביחד מוביל לירידה בערך של מה שאני עושה . ולהגיע למקום שבנושאים מסויימים אני לא יודע מה אני רוצה עכשיו, או מה הדרך שלי.
ואז אני נזכר שאני חזק, אני סלע ומתחיל לקום.
לאחרונה סיננתי את מי שקרוב אליי ואני מוקף אהבה אמיתית.
ומבין שזאת בסך הכל דרך של החיים. אני לא יודע מה עכשיו כדי להתאפס, וליצור משהו חדש, לבנות סבלנות חדשה, לבנות את נק האמצע שלי, ולהמשיך להלחם על חיי, כי רק ככה שווה לחיות.
אין מקום במלחמה הזאת לויתורים.
אין מקום להפסדים
אפשר ליפול, ואז לקום.
וכל אתגר שיציבו לי
Bring it on
להלחם על הגבעה שלי
כאשר רק מקינטה לצידי
זה אני
ומי שלא מתאים לו, לא חייב להיות כאן.
זה אני
המלך על הגבעה
שלעולם לא יוותר על עצמו
גם בפני כאלה שחושבים שהוא לא שווה כלום.
כי זה ממש לא מעניין אותי מה הם חושבים.
זאת הגבעה שלי
מוזמנים לבקר
או שפשוט תמשיכו בדרכם