אז יש אכזבות ויש כעסים ויש תסכולים.
התקשרות כזאת או אחרת נכשלה, ציפיה שהייתה לי נפלה, דברים שנאמרו היו לא נכונים.
אבל בסופו של דבר
אני לא מתקן אף אחד, רק אותי.
וכל אדם יחליט את החלטותיו שלו וזה לא עינייני.
משהו לא הצליח, כנראה שטעיתי במקום כזה או אחר, או שזה לא נועד להיות.
בסופו של דבר אני זה שנשאר עם המשקעים והזכרונות, ועליי להחליט מה אני עושה איתם, אילו מסקנות להסיק.
יש פעמים שלגטימי לכעוס, ויש פעמים שזה בזבוז.
מזמן הבנתי ששופט אני לא, וזוהי עבודתו של מישהו אחר.
שכל אדם יקח את החלטותיו ואני את שלי.
ועלי להשאר נאמן לעצמי.
לא אוריד ולא אחסיר ממה שאני, כי ככה אני אמור להיות.
אני אוהב אדם, אוהב לעשות טוב.
רק בכל פעם צריך ללמוד עוד איפה כמה ומתי.
זה לא אף אחד אחר
זה מלך יחיד בלבד, אדם, נושם ולא מושלם.
ואם מישהו הכעיס או אכזב, עליי פשוט להחליט על חיי ולהבין אם כדאי לי בכלל או לא.
זה מי שאני
יהיו כאלה שיתאים להם
ויהיו כאלה שלא
זה כבר לא בידיי.
ארוע קשה לימד אותי שיש לי גם טריגרים, מי חשב, אך למדתי גם לא לתת להם לשלוט בחיי ולהרוס אותם.
בממלכה שלי יש מלך אחד ויחיד, ולא קוראים לו טריגר.
זאת ממלכה יפה ויחודית, ומי שידע להעריך יוזמן לתוכה.
ממלכה שמתקדמת ומשתפרת בכל יום.
ותמיד תמיד לזכור
המלך תמיד אחראי
זה אף פעם לא אחרים, זה רק אני.
ואולי
אולי אולי
יום אחד תגיע האחת, שתרצה להיות מלכה בממלכתי, מתחתיי רק שלי.
אולי
מי יודע
וכך זה יראה