5:30 אני יוצא
מימיני גבול ירדן
משמאלי כביש הערבה
מאחוריי בית ילדותי
ואני מתחיל הליכה
השמש מתחילה לתת לי סימני דרך ואני זורם עם השטח, יעד יש, אבל הדרך, מה שיצא.
עליות ועוד עליות בכיף, שמח שאני יכול ומסוגל לקחת את המאמץ הזה בקלות, להנות מהאוויר, השקט והיופי שמתגלה אט אט.
מגיע לעליה הגדולה, היעד
כס המרומים.
יש עננים, באביב במדבר, למה?
גם כדי שלא יהיה לי חם מידי
וגם בשביל לצייר לי מופע זריחה מיוחד
קרניים אדומות נשלחות, מידעות אותי , הנה היא באה.
המקינטה צועקת
"תוציא אותי כבר , אני גם רוצה לראות"
וכך שנינו מקבלים את הזריחה המרהיבה שניתנה לנו במתנה.
היה שווה כל רגע, כל צעד, כל עלייה.
ועכשיו, לשבת על כס המרומים ולהרגע
החיים יפים מידי מכדי לשקוע, חבל לפספס יופי כזה, חוויה כזאת.
יש זריחות, נופים, חוויות, ציצי גדול, דברים לגלות, עולמות לחקור, אנשים להכיר.
יש כל כך הרבה טוב בעולם הזה.
אז נשתה לחיי כל זה
ונשמח בחלקנו.
תכף אצא בחזרה, אך נראה לי שאאריך קצת את הדרך ואלך לבקר את אבא.
זהו ליל הסדר הראשון בלעדיו.
שמחה ואושר לכולם
וחג שמח