אני ואתם

הגיע הרגע, זה קיים, זה כאן.

היא בידיי, נותנת לי אותה, בוטחת, משחררת, מתמסרת.

רוצה להתעלות, לצמוח, להתחזק, להיות מסוגלת לגעת בשמיים.

ולי יש את הדרך, במו ידיי בניתי, את הנתיב, את הדרך, את האמצעי אשר יעלה אותה למעלה, שם למקום החדש שלה.

היא חיכתה לרגע, וגם אני, לרגע שתהיה מוכנה לו, להתחבר אליו, להתמע בו, להתבטל, הרי אני בניתי אותו בדיוק למטרה זאת.

הכל מוכן

ואני קורא לך, הריגוש מגיע, היא מזומנת אליו.

ואני מרים אותה, מרכיב אותה עליו, מחבר, מבטל, מגביל, עוד חבל, ועוד שרשרת ואני עומל.

השלווה מתחילה לחלחל.

היא מרפה, נותנת, מתעלה.

עכשיו היא אחרת,  לא תחזור להיות כתמול שלשום.

חזקה יותר, גדולה יותר.

עכשיו היא קדושה