אני ואתם

עבדתי על זה המון זמן.

על לבנות, לעצב, נרתיקים.

על כל השאר עוד אכתוב פוסט אחר.

עכשיו אני כותב על רגע מרגש כל כך מאתמול.

סוף סוף היא הייתה מוכנה.

במיוחד בשבילה, זאת שמעולם לא פגשתי, ראיתי תמונות, קצת התכתבנו, אבל לא נפגשנו.

אתמול הגעתי למכשפה ולוקי הביתה כדי לתת לה את המתנה שביניתי לה.

כרעתי ברך למולה והגשתי לה

וכך זה נראה

החרב שבניתי לקרו

המון מאמץ ורגש הושקעו בה

ללוחמת ששומרת על המכשפה שלי, עליי, ועל כל עיוות צדק.

היה מפגש יפה, צחוקים, ובסוף, לאחר כמה חודשים, היא יצאה, ופגשתי בה סוף סוף.

חיבוק עדין ורך קיבלתי, וחיוך ששווה הכל.

והנה היא

אוחזת בחרבה, הלוחמת, המגינה

קרו

תודה על חוויה של פעם בחיים

ותודה על חיוך הורס.

ותודה על כל האהבה