יומניו של הקאובוי האפל היא סדרת פוסטים לא נחמדים.
לפני השנה החדשה אני תוהה לי בכמה דברים
לכל אדם בחייו יש אנשים שנכנסים לחייו ויוצאים, באים והולכים. זה תהליך טבעי.
ויש מקרים שיש כאלה שמחפשים למחוק
למחוק אותך ואת העבר המשותף, לשרוף כל גשר שהיה בינכם. לרב נעלמים לחלוטין, לפעמים מנסים ליצור קשר מחדש.
למה?
לא יודע
אני לא מתוחכם כמוהם, לא נעלה כמוהם, לא מורכב כמוהם, ולא ממש מסוגל להבין את חוכמתם.
ותכלס אני לא כל כך רוצה להבין.
כל מה שאני עושה כאן זה לסגור מעגלים עם עצמי.
אנשים כאלה יכולים להפתיע כל פעם מחדש עם השפל שאליו הם יכולים להגיע, אז בעצם אני צריך לומר להם תודה.
והאמת, הם לא מחקו אותי, כי אותי אי אפשר למחוק.
הם מחקו את עצמם מחיי, עבדו על זה קשה והשתמשו בכל התחכום הרב שלהם בשביל זה.
אז מישהו/י שמתנהגים כך לא רצויים בחיי.
לא הפסדתי כי תכלס אלה החלטות ומעשים שלהם.
ואני לא לבד
יש לי המון, החיים שלי עשירים.
שני ילדים מהממים
Lullipop שנכנסה בסערה לחיי
מכשפה יקרה שדואגת לי תמיד
פרח יפייפיה שתמיד שם
וכל חברי קבוצת היום הולדת הנהדרים שמעשירים את חיי.
זה אני
הכי פשוט שיש
לא מתאים למתוחכמים.
מתאים מאוד לאנשים שאוהבים.
ולשנה החדשה ארים כוסית לכבודכם
ואשמח במי שאני והאנשים שבחיי
זה אני, ככה אני חושב.
לא פוגע באף אחד, ולעולם לא אחשוב על כך.
ובמצבים קשים חשוב לזכור מתנה גדולה שכריס פראט נתן לי
איזה כיף זה אצבעות גדולות
נכון luli?