הנה סיפור והוא אמיתי, אמיתי לגמרי , אפילו שישמע קצת מקושט.
בראש השנה האחרון (בערך) יצאתי לעוד גיחה מדברית.
בדרך עצרתי והכנתי קפה והחלטתי לעשות משהו משעשע בשביל המכשפה היקרה שלי.
כתבתי את שמה של המכשפה הערפדית באבנים וולקניות שחורות וצילמתי לה סרטון מצחיק כאילו פשוט מצאתי את זה שם ושאלתי אם היא הייתה שם איי פעם.
זה בהחלט עשה לה טוב
וגם אחותה המהממת קיבלה הקדשה מדברית
הן תמיד שמרו עליי
אז מאמץ כזה קטן בשביל לעשות להן טוב בהחלט שווה את זה
זאת חברות מיוחדת במינה.
וכמה חודשים אחרי
בפסח האחרון
אני לוקח את הנסיכה המפונקת שלי לטיול בכרכרה המדברית
ולפתע אני בולם ויורד מהכרכרה
ורואה שהמכשפה שלי עדיין כאן
סיפרתי לאסטריד שלי את הסיפור ומיד שלחתי תמונה למכשפה שלי, את עדיין כאן, אני כותב לה.
הרי ברור
מי יכול להזיז את המכשפה הערפדית
מי יכול עלייה?
אין כוח בעולם שיכניע אותה
היא תמיד תקום חזקה יותר.
אסטריד ואני ממשיכים בדרכנו ולפתע הקטנה צועקת
"הנה עץ מכשפות"
ואז ידעתי
מיד הבנתי
היא תמיד שמרה עליי
ועכשיו המכשפה הערפדית העל טבעית שומרת עלינו.
על חברים כאלה צריך להגיד תודה כל יום.
תודה לך
תודה לכן
אנחנו תמיד כאן
מלך ונסיכה
תמיד נחזיק לך את הפנס עם המון אהבה