אני ואתם

היא התחילה את שיגרת יומה הרגיל, שמה את הילדים בגן וניכנסה לרכב ה4x4 שלה ונסעה למיפגש היומי עם חברותיה בבית הקפה. הקישקושים עלו עד השמים ובעודה מנסה לעמוד בקצב הדיבורים היא נזכרת שיש לה עוד ארוע בקרוב והיא צריכה לקבוע תור למעצב השיער שלה ופגישה עם הסטייליסט.

לאחר המפגש הלכה לעשות קצת קניות ובדרך לאוטו החליטה לקנות זר פרחים שחשבה שיתאים לואזה שעל השולחן בסלון.

היא הציצה בשעון ונזכרה שבעלה לעיתים מגיע הביתה להפסקה בשעות אלו.

היא פתחה את הדלת הניחה את הקניות במקומם, ואז פנתה לסלון עם זר הפרחים הטרי, בזמן שהניחה את הזר

היא הרגישה בנוכחות נוספת מאחוריה. היא נדרכה מיד ולא זזה. היא הבינה שברגע זה היא איבדה כל שליטה.

לאחר כדקה של המתנה בעוד ידיה עדיין אוחזות את הואזה נשמע קול עמוק ומרתיע, "עקבים בלבד".היא החלה להוריד את בגדיה במהירות, האדון שלה לא אוהב לחכות, "איזה מזל שאני לובשת חצאית", חשבה לעצמה, "עם מכנסיים הייתי צריכה להוריד את נעלי העקב, והאדון היה מעניש אותי, או בעצם... חבל".

היא עדיין הייתה עם גבה אל  האדון כי כל תנועה שלה דורשת את פקודתו.

"על ארבע", היא ירדה במהירות על בירכיה וידיה והחלה להרגיש שלמה. "כאן הוא מקומי על הריצפה", אמרה בליבה, "לא בבית הקפה היוקרתי עם החברות ולא בחנות הבגדים אלא כאן, לכאן אני שייכת".

לפתע שמעה את האדון טופח על ירכו, היא הסתובבה והחלה ללכת על ארבע אל אדונה אשר ישב על הספה כשכפות רגליו יחפות, היא שיפחה טובה ויודעת מה זה אומר, היא כופפה את מרפקיה הרכינה את ראשה אל כפות רגליו עד  שפיה כמעט נגע בבהונותיו, היא ידעה שאסור לה לנשק ,ללא פקודה מהאדון אסור לעשות כלום, לאחר זמן המתנה שנראה כמו נצח נדנד האדון את אצבעות רגליו ,היא נשקה לכל כף רגל פעם אחת, היא רצתה הרבה יותר אך היא צריכה להרוויח את זה. האדון שם קולר לצוורה וחיבר שרשרת והחל להוליך אותה בחזרה אל השולחן, כשהגיעו אחז בשערותיה והרימה, הוא סובב אותה בברוטליות לכיוון השולחן וכופף אותה עליו.

בעוד היא רכונה על השולחן היא חושבת, "כאן אני חייה באמת זהו עולמי האמיתי, לא עם החברות בבית הקפה, אלא רק כאן עם אדוני, זה רק אני והוא, הוא יודע מה טוב בשבילי, לא הסטייליסט שמדבר בקול נשי ואומר לי שהאבזם הזה יראה עליי הורס, לא מעצב השיער שקובע לי שעוד תלתל ועוד סילסול יראו מהממים. הם רק רוצים את הכסף של האדון שלי, ולא את טובתי". הידיים שלה מקופפות לאחור באכזריות, "והנה הכאב המתוק שהופך הכל לאמיתי, ועכשיו באים האזיקים, האזיקים שמשחררים אותה מכבלי העולם המזויף, עולם ריקני כמו הואזה שמישהו החליט שעולה 500 שקל. כמו זר הפרחים שלא עושה כלום. "זה העולם האמיתי שלי, מה יקרה בו עכשיו אני לא יודעת, וזה גם לא משנה , רק שהאדון יעשה מה שהוא רוצה."

ובזמן המפגש כל מה שהיא מחכה זה שיגיע כבר הערב הילדים ישנו והאדון יקח אותה למרטף.