הדרקון נשאר היום במאורה.
לאחת מנקודות האור שלי צמחו נקודות אדומות.
היום לא יהיו גרזנים, מסורים ומגזמות. מאכזב אך תמיד כיף לבלות עם נקודת אור.
קם בבוקר ,צריך להביא את נקודת האור הראשונה לבית המלמדים. אך לפני זה , משהו ששנוא עליי, ללבוש תחפושת, שאראה בן אדם. מוצא סוודר יפה שלא לבשתי הרבה זמן, באמת יפה רק שגבעה במרכז מקלקלת אותו.
נזכר בכך שהנפש התאומה מידי יום מודדת את הגיבעה ומציינת שהיא נעלמת. מחליט לנסות, ואכן נראה טוב.
לופת את נקודת האור ,פורש כנפיי ומביאה לבית המלמדים.
חוזר למאורה לנקודת האור עם הנקודות האדומות. יורק אש ומכין לו טרף, מתקשר עם כדור הבדולח ומתאם פגישה עם ההילרית.
עד לפגישה לובש את דמות הליצן, כן גם דרקון אמור לשעשע את נקודות האור שלו.
מגיע הזמן, לופת אותו בטפריי בעדינות ,פורש כנפיי ועף למאורת ההילרית. בכניסה פוגש את שומרת הסף שאינה מתנתקת מכדור הבדולח שלה. "תמתין". עשן יוצא מאפי אך מחליט להתאפק. לאחר כחצי שעה נכנס אל ההילרית.
נקודת האור נלחם בה וצורח, הוא שונא הילרים. ההילרית מרגיעה ורושמת על מגילה ציווי לשיקוי פלא.
לופת את נקודת האור שוב ועף אל הרוקח, מראה לו את המגילה ומקבל את השיקוי. נקודת האור אחוז תזזית אך לפתע עוצר ואומר לרוקח "תודה רבה".
חוזרים למאורה, מתעלם מאנשים חכמים ומשאבות אנרגיה, תירגע אין טעם לשרוף אותם, אני אומר לעצמי.
שוב מבעיר אש והפעם מכין טרף גדול. מידי פעם קצת צומי קצת כעס אך לפתע הוא מפלח את ליבי, ללא שום הכנה: "דרקון אני אוהב אותך". ואז מבין שאני חי את חיי רק בשביל זה.
ממשיך להכין את הטרף ובמוחי עולה קריאה של חבריי הויקנגים: "זמן הגרזן, זמן החנית, זמן מגן השבור."
אוף כמה בא לי, זמן הגרזן במקום אנשים חכמים. אך לפתע שוב הוא מפתיע: "דרקווון, אתה הדרקון שלי".
דמעות יורדות מעיניי ושוב אני מבין את משמעות חיי.
יום יפה היום. יום של נקודות אדומות.
לאלו ממכם שעדיין אין נקודות אור אומר: באסה לכם.
