כפי שחלקכם יודעים , יש לי שתי נקודות אור בחיי. אני אוהב אותם עד מוות והם תמיד יהיו האור והתקווה בחיי.
אך כפי שחלקכם יודעים לנקודות האור האלה נלווים גם דברים לא טובים . אחד מהם הוא הפסטיגל.
מתוקף תפקידי כנהג הסעות של נקודת האור הראשונה שלי אני נאלץ לשמוע את הדיסק הזה כל הנסיעה, למשך שנה, עד הפסטיגל הבא.
ביומיים האחרונים תקוע לי בראש אחד השירים מהפסטיגל האחרון. שיר הרוק המרגש בביצועו של הכוסון הלאומי יהודה הלוי. כן, יהודה הלוי.
דעו זאת .אני אדם קיצוני בכל הקשור למוסיקה, אני נושם שלום חנוך, מדמם לד זפלין, מעריץ את כל מועדון ה27. ובליבי יש מקדש אריק איינשטיין.
ודווקא יהודה הלוי, הוא לא יודע לשיר, לא לשחק ואני גבר סטרייט ללא שום שמץ סקרנות לכיוון הדו. דווקא יהודה הלוי.
אני מרגיש מחולל , טמא ומלוכלך. נראה לי שהיום אני אהיה בתאנית וכדי לכפר על חטאיי במחשבה אכתוב פוסט על לד זפלין. מי שלא רוצה שלא יקרא. מה לעשות יש כוחות גדולים שצריך לפייס.
אך למרות כל זה אחזור על מה שכתבתי בעבר: לאלה ממכם שעדיין אין נקודות אור, באסה לכם.
לסיום יש לי בקשה: מלכות יקרות, קחו ממני את יהודה הלוי, קחו ועשו לו סשן אכזרי.
