חפרתי בור עמוק ורחב השבילך.
דישנתי את אדמת החפיר כדי שיהיה לך חם ונעים.
הכנתי צינור טפטפות כדי להרוות אותך.
המשאית מגיעה ואתה עליה. עץ זית גדול , זקן ואצילי.
המנוף מרים אותך בכבוד רב ואני מכוון אותך בעזרת ידיי אל ביתך החדש. נעקרת מביתך לאחר עשרות שנים. שנים רבות בהן ידעת שאתה מוערך, שנים רבות בהן הזנת אנשים רבים רבים בפרי ובשמן הטעימים שלך. שנים רבות בהן אנשים נחו בצילך ואתה נתת להם הרגשת רוגע.
ועכשיו אתה מובל אל ביתם של עשירים כדי להיות פוסטר לאגו ועושר. סמל לנפילה של עם ותרבות שכבר לא מעריך יצירה ועשיה אלא עושר ועושק.
ואני, זוכר אותך ומכבד אותך על מה שעשית והיית. מחזק ומטפל בך ועושה את כל הפעולות שנידרשות כדי שתרגיש טוב בביתך החדש והקר.
אך אני וכל מי שעוסק במקצוע יודע שגם אם עושים את כל הפעולות הנכונות בצורה מושלמת ,ישנם רק חמישים אחוזים להצלחה.
אני יודע שהסיבה לכך היא שהשולט האמיתי הוא לא הגנן, לא הבעלים החדשים שלך.
אתה, עץ זית אצילי, אתה הוא השולט הקובע. רק אתה תחליט אם יהיה לך טוב כאן או תחליט להפרד מהעולם החדש והקר הזה.
ואני שאוהב ומעריץ אותך. ויודע את כל הטוב שעשית אתן את כל נפש השולט שלי כדי לעזור לשולט ותיק ואצילי כמוך. אני כאן לצידך. ואל תיתן לאף בן מעמד האלפיון העליון לחיות באשליה שהוא השולט שלך.
פעולה זו, של עקירת עץ ונטיעתו מחדש, נקראת "העתקה".
