אני ואתם

הפוסט הזה מוקדש בידידות לשולט אחר. הוא כבר יבין.

מחווה.

לילה אחד ,כשהירח היה מלא , אני ושולט אחר מהכלוב צעדנו לנו לאורכו של כביש עזוב ובלתי נגמר.

ולפתע, מתוך זוהר אדום הופיע לו שד, כך באמצע הכביש, והוא אמר:"דקלמו לי את פוסט הבדסמ הגדול ביותר שנכתב אי פעם, או שאוכל את נשמותיכם."

רעי השולט ואני הבטנו אחד בשני וענינו:"בסדר".

ודקלמנו את הדבר הראשון שעלה לנו בראש והוא במקרה היה הפוסט הגדול ביותר.

אם הייתם יכולים להביט בעיניי היה קל לכם לראות שכמו שאחד ועוד אחד הם שתיים ושתיים ועוד אחד הם שלוש, זה היה רצון הגורל.

פוסט כזה נכתב רק אחת למאה אלף שנים, כשהשמש לא זורחת והאבק שוקע.

מיותר לציין , שהשד היה המום.

הוא הצליף בזנבו המחודד בזעם.

ונפל אפיים ארצה.

הוא שאל:"האם אתם מלאכים?"

קרענו את חולצותינו ,ניפחנו את חזנו השריריים וקראנו בגאווה:"לא ,אנו גברים שולטים."

אך הדבר שאתם לא מבינים הוא שהפוסט שדוקלם באותו לילה גורלי ממש לא דומה לפוסט הזה.

זה בסך הכל מחווה, אתם חייבים להאמין לי. הלוואי והייתם שם. זה ממש לא עניין של דעה אישית.