בעבודתי הקודמת נאלצתי לכרות שני עצי אשל ענקיים, אשר הפכו למסוכנים.
לאחר שלוש של עבודה מאומצת ומסוכנת ,שכבו העצים על האדמה פרוסים לחתיכות.
לא יכולתי להסיר את עייני מהגזעים הגדולים והמהממים ביופיים. העובדים שלי שאלו אם להתחיל להעמיס את העצים לעגלת הטרקטור ולקחת למזבלה.
עניתי כן, אך את הגזעים הוריתי להם להביא לאזור המחסן שלנו.
"מה אתה רוצה לעשות איתם,מלך?
שאלו עובדיי.
"אני עוד לא יודע, אך הם יפים מידיי בשביל לזרוק אותם."
לאחר כמה ימים התפנה לי קצת זמן, עמדתי בפתח המחסן ובהיתי בחתיכות הגזעים הגדולות אשר היו מוטלות על האדמה.
הוריתי לאחד העובדים שהיה איתי להכין את מסורי השרשרת.
"אבל מלך, מה אתה רוצה לעשות איתם?" הוא שאל.
"תסתכל, אתה לא רואה?"
"רואה מה?"
"אתה יודע מה מיכאלאנג'לו אמר על זה."
"קאוובונגה?" הוא שאל בחיוך.
הבטתי עליו בזעם ועניתי.
"לא הצב נינג'ה, מטומטם. הפסל, הוא נשאל פעם איך הוא מחליט על צורת הפסל. הוא ענה שהוא לא מחליט כלום, הפסל כבר שם, הוא רק מסיר את החלקים המיותרים. עכשיו תסתכל טוב, אתה לא רואה איזה פינת ישיבה מהממת יש שם?"
הוא הביט שוב וענה בשלילה.
"טוב ,תביא את המסורים ותעשה מה שאני אומר." עניתי בתיסכול.
יצר השולט שלי הנחה אותו בעבודה, אני אוהב לשלוט בנשים אומנם אך להעצים אדם אחר דרכי תמיד עושה לי את זה.
ניסרנו כמו מטורפים, שבבי עץ התעופפו לכל הכיוונים והמסורים העלו עשן, מבעד לרעש העצום של המסורים אני שומע אותו צועק לי:"מלך צדקת, אני רואה את זה."
"זה לא אני." צעקתי בחזרה,"זה מיכאלאנג'לו."
לאחר שלוש שעות מתישות, עמדנו מיוזעים, מעוטרים בנסורת עצים, מביטים בארבעה כסאות מלכות ושולחן עגול אחד.
הם היו גדולים וכבדים מאוד.
"מה נעשה איתם עכשיו, מלך?"
"עשינו משהו יפה, בוא נעשה משהו טוב איתם."
במרחק קצר מאיתנו הייתה קומונה של שנת שרות, כמה חברה צעירים שהחליטו להקדיש שנה מחייהם כדי לעשות טוב לאחרים.
התקשרתי אליהם והודעתי שבעוד עשר דקות אגיע עם הפתעה.
בעזרת מלגזת שדה העמסנו על הטרקטור את פינת הישיבה והבאנו אותה אליהם.
לאחר כמה ימים סופה פקדה את האזור. לאחר הסופה עברתי ליד הקומונה וראיתי שכל הדברים שהיו להם בחוץ התעופפו להם חוץ מפינת הישיבה שלנו.
