נשבתי, איבדתי את ההכרה. התעוררתי קשור לכיסא, בחדר אפל. מולי עומד אדם גאה לובש מדים ובידו שלט.
חוקר(מענה):"בזמן שהיית מחוסר הכרה הושתל בגופך מכשיר מזערי, הוא משייט לו בתוכך. מתי שארצה אלחץ בשלט והמכשיר יצור בכך כאב עז. לעולם לא תדע היכן יהיה הכאב."
אני(מעונה):"מה אתה רוצה ממני, אין לי מידע לתת."
הוא מדליק ארבע מנורות חזקות אשר מסנוורות אותי.
חוקר(מענה):"אני לא רוצה שום מידע, רק תאמר לי, כמה מנורות יש?"
אני(מעונה):"ארבע מנורות."
הוא לוחץ בשלט, הכאב מתחיל. גופי רועד בחוזקה ואני סובל.
הוא מפסיק לרגע.
חוקר(מענה):"לא נכון, ישנן חמש מנורות."
הריקוד התחיל, הויכוח מתעצם, ארבע או חמש? וכאב כאב כאב.
לאחר יומיים רצופים, הוא מחליט לעשות הפסקה. רוצה להראות לי שהוא בעצם איש טוב ושאכפת לו ממני. מביא לי מעט אוכל ומים ומספר לי על עצמו. איך עלה לגדולה, איך צמח מלמטה. מספר על ילדותו ברחובות, איך נאלץ לגנוב כדי להתקיים ואיך נערים גדולים יותר הכו והתעללו בו, לקחו את מה שהשיג. מספר בגאווה כיצד היה מתנגד להם בגבורה.
אני(מעונה):"זה בוודאי מתגמל אותך לגרום סבל לאחרים, כתשלום על הסבל שנגרם לך."
מבט של תדהמה מופיע על פניו והוא מתחיל לרעוד.
חוקר(מענה):"על מה אתה מדבר."
אני(מעונה):"אתה יודע שאין לי מידע לתת, אך בכל זאת אתה מענה אותי, ואפילו לא יודע למה. אתה לא חוקר מטיל אימה, לא קצין גיבור. אתה בסך הכל ילד קטן ומפוחד שממורמר על כל העולם."
חוקר(מעונה);"תזהר ממני, או שאפעיל את המכשיר בעוצמה הכי גבוהה ואשאיר אותך כל הלילה."
אני(מענה):"אתה עדיין לא מבין?
אתה לא יכול לפגוע בי יותר, כי אתה סתם ילד קטן ומושתן שמפחד מהצל של עצמו. ילד קטן שלא יודע לספור כי יש רק ארבע מנורות."
הוא מפעיל את המכשיר ומבט של סבל יפה עולה על פניו.
ואני, רק צוחק וצוחק. ככל שהוא מגביר את העוצמה צחוקי רק גובר וגובר, וסבלו רק מתעצם.
חוקר(מעונה):"תפסיק,תפסיק, תפסיייייייק, מלך".
אני(מענה):" קראת לי בשמי, אתה רואה בי בן אדם בסוף. ילד קטן ומושתן."
הכאב הוא מתוק, הכאב מענג, שלי ושלו. יוצר הרמוניה מושלמת בין הסדיסט למזוכיסט שבתוכי.
אני כל כך נהנה לראות את סיבלו גובר בכל פעם שהוא מגביר את העוצמה. מחליט להגביר את העינוי ומתחיל לשיר.
אני(מענה):"יש גברת שבטוחה שכל הנוצצים הם זהב והיא קונה את המדרגות שלה לגן עדן."
אידיוט מתנשא.
"איש חוטא לאן תברח?"
הרעל יוצא.