אני ואתם

לשכב על הגב, בלי יכולת לזוז.

ידיי לצדדים ממוסמרות אל הצלב.

"קדימה, יותר מהר, תסיימו עם זה כבר."

תרימו אותי ובוא נגמור עם זה, אל תבזבזו עליי עוד דקה, אני לא שווה את זה.

פגז התפוצץ לידי, עפתי באוויר.

נחתתי מלא מלא ברסיסים. זהו נגמר, וטוב שכך. אבל רגע, חובשים תלכו מכאן. אל תבזבזו עליי לא רגע ולא מחט. אני לא שווה את זה, תנו לי להגמר.

שוכב על הגב חסר אונים.

לא יכול לעזור לאף אחד, אף אחד לא צריך אותי. עם הכאב אני מסתדר, הפכנו לחברים. אך להיות חסר תועלת, חסר תוכלת, זה כבר בלתי נסבל. 

לשכב במיטה ,לחטות את חטא העצלות, רק עור וגידים ובשר ללא שימוש.

מי יזדקק לי. במי אטפל. חסר תועלת אני, אין בי שימוש.

רק שאף אחד לא יבזבז עליי זמן,

כי אני לא שווה את זה. אין לי משמעות.

איזה זין להיות חולה.