אני ואתם

כל גבר נשוי מכיר מכיר את יום החג הזה שקורה פעם או פעמיים בשנה. כמובן אני מדבר על היום שהאישה עושה טעות גדולה מאוד. אחרי שנה שהיא עושקת את הנשמה על כל טעות הכי קטנה, פתאום היא מגלה שהיא אנושית ועושה טעות. מסוג הטעויות האלה שהיא אפילו מודה שעשתה דבר מטופש מאוד.

להוסיף על שימחה זאת, זו היא טעות שעשתה אחרי שלא הקשיבה לעצותיך פעם אחרי פעם. זאת אומרת שיש כאן אישור חוקי ומוסרי לקיים את המצווה הגדולה והכפית של:"אמרתי לך". למשך חודש. חודש שלם שהיא לא תוכל להעיר לך שוב.

אך אתמול לא הייתי מסוגל לעשות זאת. יצר השולט שלי מאוד רוצה, אך פניה שמלאות בהכאה עצמית רק גורמות לי לחשוב שזה מספיק, ואני צריך לחבק ולתמוך. מצד שני הנטייה הבדסמית שלי אומרת שזה יהיה לטובתה ולטובת כולנו אם אעניש אותה. כדי שתתחיל להקשיב לי. 

חברי הכלוב הנשואים, מה אתם הייתם עושים.