הוא עמד ערום, גבו למיטה ורגליו צמודות אליה.
עיניו עצומות, ידיו צולבות על גבו קצת מעל ישבנו.
היא ישבה על בירכיה על המיטה וקשרה את ידיו בעזרת חבל בתאווה גדולה.
אחרי שסיימה, ירדה מהמיטה, התישבה על בירכיה מולו והחלה לגרד את ביטנו בעדינות.
כאשר חשבה שהוא רגוע ונינוח ולאחר שוידאה כי עיניו עצומות, הוציאה חבל דק והחלה לקשור סביב אשכיו.
"נראה לך שאת קושרת לי את הביצים?"
"סליחה דרקון שלי, סליחה, אל תצא מהקטע, בבקשה."
"דיברנו, קבענו, ראינו שואנילי לא הולך, אז החלטנו שכל פעם אחד יתן לשני לעשות משהו, אבל קבענו, שהשני לא נשלט."
"נכון דרקוני, סליחה."
"קבענו גבולות? הלא כן?, אני אמרתי לא לקשור לי את הביצים הזין וכלום לא מתקרב לרקטום שלי."
"נכון דרקוני סליחה, אני שכחתי."
"שכחת? שכחת? את המזלג בכיור לא שכחת, את המכנסיים במקלחת לא שכחת. אבל "לא לקשור לי את האשכים."
דווקא את זה כן".
"אני מצטערת דרקון שלי ,לא שכחתי, פשוט מאוד רציתי וחשבתי שאם אתחיל, אולי תאהב את זה, לרגע לא התייחסתי אליך כנישלט."
"ואיפה האמון?"
זעם כאשר התיר את החבלים אשר קשרו את ידיו.
"ואיפה האמון? הא? מלכה עסיסית שלי.
היא נעמדה על רגליה בהפתעה גמורה.
"דרקוני, איך התרת את החבלים?
"זה לא היה כזה קשה."
"אבל זאת הקשירה הכי חזקה שלי, אתה אמרת שאתה לא משתמש בחבלים לקשירה."
"לא בסשן, אבל הרבה בעבודה, והייתי בתנועת נוער."
"אני קשרתי הרבה גברים עד היום, אף אחד עוד לא השתחרר."
"תני לי לנחש: (נימת זילזול)"אוי מלכה שלי ,את כל כך קשוחה, קשרת אותי כל כך חזק ואני חסר אונים."
משהו כזה?"
"כן בדיוק כך."
"לא חשבת שהם לא רצו להשתחרר."
היא הפנתה את גבה אליו והתרחקה, היה נדמה לו שהוא שומע משיכות אף וניגוב ארובות העין.
"מלכה שלי? מה קרה? את בוכה?"
הוא נצמד מאחוריה ואחז בכתפיה.
(בבכי)"הקשירות שלי הם אני, הביטוי שלי לפנימיות שלי, עד עכשיו חשבתי שאני קושרת טוב ועכשיו הראת לי שאני לא שווה כלום."
"לא מאמי, הקשירות שלך מצויינות, ואת האישה הכי מדהימה בעולם."
"אז איך פתחת את הקשירות שלי? אם אני קושרת מצויין."
"אולי, את יודעת, קשרת עד היום חננים, את יודעת, הייטקיסטים, עורכי דין וכאלה."
היא שוב חייכה.
"אתה מוכן לנסות שוב? מבטיחה שלא אקשור לך את הביצים."
הוא נעמד שוב במקומו ובאותה תנוחה. היא התישבה על בירכיה, הפעם מולו והחלה לקשור את ידיו.
"את יכולה לקשור ככה? בלי לראות?"
"עשיתי זאת כבר הרבה פעמים, ככה שאני יכולה לעשות זאת בעינים עצומות. חוץ מיזה הנוף פה יותר יפה.
אויש דרקוני, כשאתה זועם אתה מחרמן אותי."
היא סיימה את הקשירה אך נשארה בתנוחה. החלה לעבור עם ציפורניה על ביטנו וירדה אל איברו ואשכיו, מידי פעם ליקקה קלות את איברו.
"אתה כל כך אוהב דרקוני, לראות אותו נכנס לפי.(ליקוק) אתה אוהב את המגע של שפתיי עליו, אתה אוהב להרגיש את הגרון שלי, אתה אוהב את המראה ,של הזין שלך בתוך פי. ואתה זועם, זועם כל כך כשזה לא קורה."
היא דחפה אותו על המיטה, נשכבה לצידו ושמה את ראשה על ביטנו כאשר פניה מופנים לאיברו.
"אתה כל כך כועס עליי, כל כך זועם, כי אתה יודע שזה לא יקרה. אתה כל כך זועם שאתה מתיר את קשריך.
(מתיר את קשריו, מתחילה לשפשף.)אתה הופך למסוכן כי אני מבטיחה לך שזה לא יקרה, אתה כל כך זועם עשן יוצא מראשך, אתה כל כך רוצה שאתה תופס בשערי.(תופס בשערה חזק.) אתה רוצה לשרוף אותי, לירוק אש בפניי, תזעם עליי דרקון, תן לי את האש החמה שלך על פניי, שרוף אותי דרקון שרוף את פניי."
אש לבנה וסמיכה יצאה ממנו ושרפה את פניה להנאתה. כפות ידיו לפתו את פניו כסימן לתשישות ולהלם.
"האש שלך טובה דרקוני, מבשלת אותי וול דאן. מוכן לשרוף אותי מבפנים?"
"בטח רק תצטרכי לחכות שעה."
בין שני שולטים היינה סדרת סיפורים בדיונית ואין קשר בין הדמויות והארועים לבין המציאות.