סלח לי בלוגי היקר כי הייתי מטומטם. לאחרונה שכחתי את מטרת קיומך. יצרתי אותך בשבילי ולעצמי, כדי לחקור וללמוד את עצמי ודרך להוציא.
אך הייתה תקופה שהתנהגתי כמו עיתונאי רודף רייטינג. היה לי כל כך חשוב לעניין אחרים ולהיות ברור ובכך שכחתי את עצמי. הזלתי ריר על כל לייק והתבאסתי כשהיו מעט. פספסתי את כל המטרה והכל יצא לי רע.
ובכן, הקריסה הגדולה שחוויתי לאחרונה החזירה לי את מטרתך האמיתית. עזרת לי מאוד ופתחת לי פתח לנשמות מדהימות שעזרו לי למצוא את הסולם למעלה.
הדרך עוד קשה אך יש לי את הדרך להתמודד. ככה זה צריך להיות, אני ואתה, אם יש לייק סבבה, אם לא אז מה? אם יש תגובה שעוזרת , מה טוב.
הקריסה הזאת בהחלט באה לטובה. ואתה עזרת לי להבין זאת. הקריסה הזאת היא מלחמת העולם השנייה שלי. הרי האנושות מחולקת ללפני ואחרי המלחמה הזאת, היא הרסה את הסדר הישן ואפשרה לאנושות להתפתח ולהתעלות, ובסופו של דבר למצוא את הטוב שבאנשים.
ואני, בקרוב מאוד אחגוג ארבעים. והרי החיים מתחילים באמת מגיל ארבעים. אחרי ארבעים שנה של צבירת ניסיון חיים, מציאת אהבה והקמת משפחה, אפשר להתחיל לחיות באמת. הקריסה הזאת הראתה לי מה צריך להרוס כדי להמשיך את חיי מחדש וטוב יותר.
בקרוב, אערוך איתך רשימת קניות לגיל ארבעים ולהמשך חיי.
אך מבטיח לזכור תמיד, שבסופו של דבר זה רק אני ואתה. ולמען האמת, הבנתי כבר שאני די אאוט סיידר כאן. אז בוא נמשיך בלוגי היקר, כמו שאנו אמורים.
