אני ואתם

יצאתי לטיול אופניים בחיק הטבע.

מצאתי לי כאן עץ חרובים קטן ליד שדה חיטה ומכאן אני כותב.

צל החרוב נעים לי, אני בוהה בלי הפסקה בשדה החיטה אשר נע ונד למצוות הרוח. רק רעשי כביש מרוחק מפריעים למושלמות הרגע אך זה לא משנה.

קצת מזכיר את הסצנה בסוף של חומות של תקווה. היכן שהגיבור עשה אהבה עם אישתו.

או סצנת ירח הדבש מהסרט המזכירה.

מעניין איך זה היה להתנות כאן אהבים.

אבל נשים תמיד הורסות רגעים כאלה.

"אוי זה מלוכלך."

"אימל'ה פרת משה רבנו."

"אתה חושב שיש כאן נחשים."

למי מכן יש אומץ להתעלם מכל זה ולהתמכר לרגע. כנראה שאין.

דרך אגב אני שוכב כאן על החמציצים, בשכנות טובה עם כל פרות משה רבנו ונהנה.

ודרך אגב, בעברי הרגתי כמה נחשים. אז איתי זה בטוח.

מומלץ לכולם. הטבע משחרר וגורם לזמן להעלם. אני כאן יותר משעתיים וזה נראה כמו חמש דקות.

שבת מהנה לכולם.