לאחרונה, כמעט חצי מהפוסטים שאני קורא, עוסקים בטענות ומציאת פאקים באחרים.
"כל השולטים מטומטמים."
"אין בכלל נשלטים אמייתים."
"כל הנשלטות סנוביות."
"כל השולטות מתנשאות."
בחייכם, ככה אתם רוצים לחיות את חייכם? ככה אתם מצפים למצוא אהבה?
אני לא כותב זאת עם האף למעלה. לא ממרומי האושר והשלווה בהימליה.
הייתי כזה, אדם ביקורתי אשר רק מחפש לבוא בטענות. בסוף הבנתי, בעזרת אנשים טובים ורעים, שחיי לא ילכו לשום מקום ככה.
אם תשקיעו את זמנכם בקריאת בלוגים של אחרים, לא בשביל לחפש את הפאקים שלהם, תוכלו ללמוד מניסיונם ומהטעויות שלהם.
אם תפסיקו להשתמש בבלוג שלכם כזרקור על פאקים של אחרים, תוכלו להפוך אותו למראה פנימית. ואז אתם תראו כמה אתם מכוערים וכמה אתם יפים. כמה אתם ישרים וכמה אתם עקומים. כמה אתם סובלים וכמה אתם מאושרים. ואיזה מדהימים אתם בחוסר המושלמות שלכם. כמו כל אדם.
אדם שמשקיע את חייו בלחפש את הרע באחרים לא ימצא אושר.
ואיזה אדם ירצה להיות בזוגיות עם אדם שרק מבקר אותו כל הזמן.
אתם בתקופה יפה של חקר עצמי.
אני גיליתי את הנטייה שלי רק לאחר שמצאתי את אהבתי הונילית. לא יצא לי ליישם ולחקור את הצד הזה שבי מתוך מודעות מלאה. טוב לי אם מה שיש לי ואין בי חרטות. אך יש לי קנאה מסויימת בכם על המזל הגדול שנפל בחלקכם.
דעו שלבוא בטענות כל הזמן, ולחפש להיות ביקורתי כלפי אחרים, זהו מצב שמשול לישיבה על הגדר. אך במקרה הזה, ישיבה על הבזנ"ט שמחזיק את הגדר, כאשר הוא תקוע עמוק בתחת. זה מכאיב ולא בריא וגם תוקע (את החיים). אני אומר זאת מניסיון אישי. אז קומו מהגדר, אבל לאט כי לא שמתם וזלין, ותחיו את החיים. אני מצאתי את אהבתי במקום הכי לא צפוי בזמן שלא חיפשתי.
ודי כבר לבוא בטענות, כוס עמק.
לכל מי שמרגיש בודד ומייחל לזוגיות אני מציע זאת: תטעתפו בבדידות הזאת, תתענגו עליה ותרגישו כל דקה ממנה, כדי שלא תשכחו אותה. בעתיד, כאשר תמצאו את האושר, תחוו רגעים קשים, קשים מאוד, כל כך קשים שתרצו לקום ולברוח. ואז תזכרו בבדידות הזאת, והיא תראה לכם אם אתם מאושרים באמת ואם אתם רוצים להישאר.
לכל אלה שנמצאים בזוגיות ארוכה כמוני, וקשה להם עכשיו כמוני. דעו, זוגיות אמיתית היא העבודה הכי קשה, הרגעים הקשים והפאקים של בני/ות הזוג, רק מראים לנו את אהבתנו אליהם.
אני מאחל לכל חברי הכלוב
אושר
שימחה
ובריאות.
מלך יחיד
