בעבודתי הקודמת הייתי מנהל הנוי הציבורי של מושב.
היה לי צוות עובדים מצומצם ומושב שלם לדאוג לו. כאשר התושבים היו נתקלים בבעיות מסוימות הם היו מסתכלים מאחוריהם ורואים אותי וידעו שאפשר לסמוך עליי.
כאשר הגנים במושב היו נתקלים בבעיה והחצרן לא היה זמין הם היו מסתכלים אחורה ורואים אותי וידעו שאפשר לסמוך עליי.
כאשר איש המים היה נתקל בבעיה הוא היה מסתכל אחורה ורואה אותי וידע שאפשר לסמוך עליי.
כנ"ל עוד הרבה גורמים.
אך כאשר הייתי מסתכל אחורה כשהייתי נתקל בבעיה לרוב לא היה שם אף אחד.
ואני שתמיד מפחד לאכזב תמיד רץ בשביל אחרים. בכיף באמת שאני עושה זאת בכיף ומרצון.
והיום. כאשר לילדים שלי קשה הם מסתכלים אחורה ורואים אותי. ואכן אני תמיד אהיה שם בשבילם.
אפילו גרושתי שלא סובלת אותי ואומרת שלא סומכת עליי. יודעת כי כאשר תצתרך היא יכולה לפנות אליי. ואכן תמיד אשתדל לעמוד לצידה. היא הרי אם ילדיי.
בעבודה שלי היום יודעים שכל מה שצריך אני אעשה. זאת הרי הפרנסה שלי.
חברים שצריכים אוזן קשבת וחיבוק תמיד יקבלו זאת ממני. כי זה פשוט אני.
אני איש חזק. בחוץ ובפנים. כיום נמשך לכל הכיוונים. אבל לפעמים. גם איש חזק צריך להסתכל אחורה ולראות שם מישהו. שרק יקשיב ויחבק לפעמים. ויתן כוח להמשיך. ותמיד לדעת שהוא שם בשבילי.
זה מותר הרי, לא? גם לאנשים חזקים.
